ונשיהם וכו׳ בא וראה וכו׳ פי׳ דק״ל דלמאי נ״מ קפיד קרא לספר שגם טפם יצאו עמהם דליכא למימר שבא לספר גנותם שהרי קטן לא בא לכלל דעת ואין ממש במעשיו והוה סגי למכתב ונשיהם ובניהם ותו לא וכ״ש דמכיון דכתב ובניהם גם הטף הקטנים יכולים להיות בכלל שהרי גם הם בכלל בניהם ולאיזו נפקותא קפיד למנות הטף לבדם וליכא למימר נמי דקרא בא לספר גודל רשעותם של דתן ואבירם דמרוב רשע להגדיל הקטטה והמחלוקת הוציאו גם את הטף דא״כ הול״ל ויוציאו את טפם ולא הו״ל למיתלי בטף עצמו לומר שהם יצאו שהרי הם עצמם אין בהם ממש לכך פירש דהיינו דקמ״ל קרא דמן השמים היה שיצאו גם הטף כדי שיאבדו גם הם ובטעם הדבר מה נשתנה עון המחלוקת מכל שאר העבירות שבשבילה נענשי׳ גם הקטנים אפשר לומר עם מ״ש רז״ל האי תיגרא דמיא לברקא דמיא דכיון דרווח רווח. וא״כ הני קטנים דודאי אתו למסרך וכיון שכן מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב וכדאמרי׳ גבי בן סורר ומורה:
קריאה במקור
משכיל לדוד · במדבר · פרק 16 · פסוק 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745