אותי שכלתם מלמד וכו׳ הטעם שחשדן עכשיו טפי מבתחלה על יוסף דהתם אע״ג דהו״ל קצת בלבו לומר שהם הרגוהו מחמת שנאה מ״מ כיון שהיה ספק שקול לא היה דן אותם לכף חובה אבל עכשיו לפי שיקול הדעת היה מקום ורגלים לדבר שלא להאמינם דאם איתא שבאמת חשבם כמרגלי׳ איך הניח׳ כולם לילך ולא לקח אלא חד מנייהו איפכא מסתבר׳ דמסתמ׳ היה מניחם כלם בבית הסהר ולא היה שולח אלא א׳ ליקח את אחיהם כדי שאם יתאמת שלא יבא וממילא הם מרגלי׳ הרי כלם מסורים תחת ידו להענישם כמרגלי׳ ולא די שהניח את כלם לילך אלא שנתן להם כמה חמורים טעונין תבואה לא הו״ל ליתן להם רק דבר מועט כדי שיוכרחו מיד לחזור ולא עוד אלא שהחזיר להם הכסף לכך עכשיו חשדן שהם הרגוהו או מכרוהו ולכך אומרים לו דברי שקר וממילא חשדם עכשיו ג״כ על יוסף ומ״מ לא רצ״ל להם בפי׳ רק בדרך רמז לפי שלא היה ברור לו ולכך ג״כ אמר אח״כ ואחיו מת ומה שהק׳ הר״ם ז״ל על דברי רש״י כאן כבר מתורץ עיין בש״ח בשם צד״ל:
קריאה במקור
משכיל לדוד · בראשית · פרק 42 · פסוק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745