ואם באחת וכו׳ ומג״ש וכו׳ היינו נאמרה תקיעה בעדה ונאמרה תקיעה בנשיאים מה תקיעה האמורה בעדה וכו׳. והש״ח לא ראה הברייתא דספרי ולכך כתב דמנועדו ונועדו היא הג״ש. איברא דאיכא למידק אמאי באמת לא יליף מיעידה גופה דלכאורה הוה עדיף טפי. ונרא׳ דה״ט משום דג״ש זו איכא למפרך עלה דמה לעדה שכן מצינו חומר בהן דצריכי שתי חצוצרות מש״ה נמי יעידתן דוקא לאהל מועד אבל נשיאים דקילי דלא צריכי אלא חצוצרת א׳ ה״נ נימא דקילי שיעידתן בכל מקום והילכך אי הוה גמרי׳ ג״ש ביעידה דלאו מופנה הוה פרכי׳ הילכך גמר מתקיעה תקיעה דהאי אפנויי מופנה דמכדי כתיב ברישא ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אמאי הדר וכתב בתר הכי ובהקהיל את הקהל תתקעו וכו׳ ואי ללמד שלא היה תרועה במקרא העדה לא לכתוב אלא ובהקהיל את הקהל לא תריעו מאי תתקעו ש״מ לאפנויי וה״נ גבי נשיאים לא הול״ל אלא ואם באחת ותו לא דפשיטא דאתקיעה דכתיב לעיל קאי הו״ל מופנה מב׳ צדדין ואין משיבין:
קריאה במקור
משכיל לדוד · במדבר · פרק 10 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745