משכיל לדוד · בראשית · פרק 45 · פסוק 14

ויפל וכו׳ שני מקדשות וכו׳ לאו מל׳ רבים דצוארי נפ״ל כמ״ש הרא״ם מל׳ המדרש שכבר הק׳ הנח״י ממ״ש רש״י גופיה בפ״ק דמגילה דל״ג לשון זה וכי כמה צוארים הי״ל וכו׳ שכן דרך הכתוב בל׳ צואר כמו על חלקת צואריו אלא נ״ל דע״כ ליכא למימר שלשאר אחיו נשק ולבנימין לא נשק דאטו יציבא בארעא וכו׳ אלא ע״כ כי כתיב בתר הכי וינשק לכל אחיו גם בנימין בכלל וה״ט דלא כתיב לשאר אחיו וא״כ ה״נ מאי דכתיב ויבך עליהם הוי נמי בנימין בכלל וק׳ דאמאי בכה על בנימין ב״פ אלא ע״כ לומר שהבכי הראשון היה על רמז איזה דבר ומדאפקיה קרא בל׳ צואר למדו דעל בה״מ מיירי שנק׳ צואר כדכתיב צוארך כמגדל השן ומה שדרשו ב׳ מקדשות היינו מדכתיב נפילה ובכיה דבחרבן ראשון שייך בכיה כדכתיב על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו אבל לא מקרייא נפילה לפי שיש אחריה קימה מעצמה אבל חרבן שני קרי ליה נפילה כדכתיב נפלה לא תוסיף קום וכו׳ דאין לה קימה מעצמה אלא ע״י הקב״ה והקדים הנפילה שהוא חרבן בית שני דטפי חמיר וביוסף לא כתיב אלא בכיה לפי שבמשכן שילה נמי לא שייך נפילה דממילא הו״ל קימה אחר כך בבית עולמים ועוד שלא היה שם גלות בחרבן שילה: