משכיל לדוד · שמות · פרק 32 · פסוק 20

וישק וכו׳ עיר הנדחת וכו׳ קשיא לי דבפ״ה דיומא דף ע״ו פיר״שי שנדונו בסייף לפי שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין ונדונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף ע״כ ואמאי לא פי׳ כדפי׳ הכא שנדונו כדין עיר הנדחת ותו קשיא לי דאם איתא דאכתי הוה להו דין בני נח היכי קאמר הכא רש״י עדים בלא התראה במגפה והלא כיון שדינם כב״נ הרי ב״נ א״צ התראה והיו יכולים לדונם בסייף ונ״ל דחדא מתרצה בחברתה דהתם פליגי רב ולוי באלו הג׳ מיתות חד אמר כדפי״רשי הכא ואידך אמר זובח וקיטר בסייף גפף ונשק במגפה שמח בלבו בהדרוקן ולאידך מ״ד הוא דפיר״שי שנדונו בדין ב״נ משום דלדידיה צ״ל שכל מי שזיבה וקיטר נהרג בסייף אפי׳ בלא התראה דאל״כ להך סברא נמצא שלא פורש מה נעשה בדינו של מי שזובח וקיטר בלא התראה. נמצא דצ״ל להך סברא שנדונו כדין בני נח. ורש״י הכא פי׳ כאידך מ״ד. ונר׳ דקמיפלגי להיות דאף על גב שכבר ניתנו להם העשרת הדברות מ״מ עדיין לא ניתנה להם כל התורה ולכך איכא מ״ד דאכתי לא יצאו מכלל ב״נ ואיכא מ״ד יצאו. ומ״מ לפיר״שי דהכא צריך לומר דלא נמצאו שם בין החוטאים בעדים והתראה רובו של שום שבט דא״כ לא היה דינם בסייף אלא בסקילה כדאיתא בפ״ק דסנהדרין וכ״פ הרמ״בם בה׳ ע״א שדין עיר הנדחת אינו אלא ממאה עד רובו של שבט אבל הודח רובו של שבט נדונים כיחידים כסקילה וע״מש בס״ד בפר׳ בלק גבי והוקע אותם: