משכיל לדוד · ויקרא · פרק 25 · פסוק 8

שבתות שנים שמיטות וכו׳ יכול וכו׳. פירוש דכי היכי דבימים מלת שבת מורה על יום השביעי בפרטות. וכן מורה על כללות הז׳ ימים כדלעיל גבי עומר שבע שבתות וכו׳ ה״נ גבי שנים שם שבת נוכל לפרש ג״כ בתרי אנפי בין על שנת השמיטה בפרטות ובין על כללות ההיקף של השבע שנים וכמו שמצינו ג״כ בלשון רבותינו שבוע א׳ שהמכוון בו כוללות הז׳ שנים ומעתה הוכרח רש״י לפרש דהכא ע״כ לא על הכוללות קאמר דא״כ לא הוה צריך תו למכתב שבע שנים שבע פעמים א״ו הכא גבי שנים הוי פירושא שבע שמיטות דוקא דהשתא היה סד״א יעשה ז׳ שמיטות רציפות וכו׳ לכך אצטריך תו שבע שנים ז׳ פעמים. וכמו שכתבתי כך היא כוונת הרא״ם ז״ל והרב הנח״י אחר המחילה השיג עליו בכדי ע״ש. ואין להקשות דסוף סוף תיקשי דא״כ לישתוק קרא משבע שבתות שנים ולא לכתוב אלא ז׳ שנים ז׳ פעמים הא ל״ק דאצטרכו ז׳ שבתות ללמד דמצוה על ב״ד לספור הז׳ שמיטות כסדרן:

והיו לך וכו׳ מגיד לך וכו׳. דעת יחיד היא זו דר׳ יהודה הוא דסבר הכי אבל רבנן פליגי עליה וסברי איפכא דשביעית נוהגת אע״פ שאין יובל (כגון בזמן שאין כל ישראל על אדמתן) והיובל אינו נוהג אא״כ יש עמו שביעית כדאיתא בת״כ ורבנן מפרשי קרא הכי והיו לך ימי וכו׳ מ״ט שנה כלומר ולא יותר ממ״מ דמיד אחר מ״ט מתחיל המספר להיות חוזר חלילה וזה בזמן שאין יובל דבזמן היובל אין מתחיל המספר כבתחלה אלא אחר עבור שנת החמישים אליבא דרבנן דלית להו שנת היובל עולה לכאן ולכאן ועיין מ״ש רמב״ם פ״י מה״ש בשם הגאונים. ומ״מ רש״י ז״ל נסיב לה כוותיה דר״י דמשמעותיה דקרא מוכח טפי כוותיה שכן דרכו ז״ל כידוע וטעם הדבר אליבא דרבנן נלע״ד ברור דידוע דשמטה היא בתשובה תתאה והיובל ה״ס תשובה עילאה ופשוט דא״א להשיג אלא בהדרגה מתתא לעילא וז״ס אליבא וכו׳ אלא בזאת והמבין יבין: