ולא יטמא וכו׳. אלא על כלי חרס וכו׳. וליכא למימר כמו באוכלים ישתמש בהן בימי טומאתו דלאו בשופטני עסקינן דאין רצונו להשתמש בהן בימי טומאתו ואחר כך לשוברן שהרי בימי טומאתו יכול להשתמש בכלי מתכות שנטהרין במי מקוה אבל האוכלים עכ״פ צריך הוא לאכול גם בהיותו טמא ובש״ח תי׳ דשאני אוכלין שהן נאכלין לזמן מועט ולא חיישינן לתקלה אבל כלי שמקיימו לזמן מרובה חיישינן לתקלה וכו׳ ע״ש ואחר המחילה אין זה מספיק שהרי בין האוכלים בין הכלים צריך הוא להצניען עד זמן שיהי׳ טמא ואפילו שיארע לו טומאה בקרוב או אפילו שלא יארע לו עד אחר זמן מרובה ואי חיישינן לתקלה בכלים ה״ה באוכלים ולא ידענא מאי קאמר דנאכלים לזמן מועט והאמת דמעיקרא לק״מ כדאמרן:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 14 · פסוק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745