משכיל לדוד · שמות · פרק 25 · פסוק 11

מבית וכו׳ ג׳ ארונות וכו׳ דיוקו מדהדר וכתב תצפנו יתירא א״ו ה״ק מבית ומחוץ שהם ג׳ ארונות וכו׳ ונמצא שהוא מצופה מבית ומחוץ אבל עדיין חסר שפתו העליונה שאינו מצופה והוצרך לחפות שפתו וכו׳ והכי אי׳ בילקוט ומה ת״ל תצפנו מלמד וכו׳ וטעם אלו הג׳ ארונות כבר הביא הרא״ם בשם המד׳ דארון עץ הוא הת״ח שאף על פי שהוא עני צריך לנהוג בו כבוד בשביל תורתו ע״ש. ותו איתא ביומ׳ אמר רבא כל ת״ח שאין תוכו כברו אינו ת״ח שנא׳ מבית ומחוץ תצפנו. ועוד אפשר לי לומר שרומז ב׳ דברים שהם צריכים לת״ח תורה ומעשים טובים. וכנגד התורה הוא הציפוי שמבחוץ כדכתיב בחוץ תרונה. וציפוי הפנימי כנגד המ״עט דכתיב בהו והצנע לכת וכמ״ש ז״ל. וע״פי דרכנו למדנו תירוץ לקי׳ אחת שראיתי בש״ח דאמאי שינה רש״י סדר הפ׳ דכתיב מבית ברישא והדר מחוץ. ורש״י נקט נתן של עץ לתוך של זהב וכו׳ שנמצא מצפה מחוץ תחלה. וע״פי האמור שהצפוי רמז לב׳ דברים תורה ומע״ט ניחא דבפ״ג דאבות איתא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ופי׳ הר״ב שם דר״ל שמקדים במחשבתו יראת חטאו וכו׳ והוא ע״ד שאמרו תחלת המחשבה סוף המעשה. והוכרח לפ׳ כן כמ״ש התיו״ט שם שהרי אדרבא שנינו אין בור ירא חטא וכו׳ אלא דהתם בפועל והכא במחשבה ובזה ניחא שהפ׳ הקדים מבית וכדקתני נמי התם כל שיראת חטאו קודמת ומיהו רש״י כיון להודיענו שאין זה אלא בבחינת המחשבה דוקא אבל בפועל א״א אלא צריך לתת של עץ לתוך של זהב דהיינו הציפוי החיצון תחלה שהיא התורה שממנה ילמד מה שעליו לעשות ורש״י ביאר כוונת הכתוב כאן כמו שביאר הר״ב שם כוונת המשנה ואפשר שכאן הפ׳ עצמו רמזו במאי דהדר וכתב תצפנו אחר כך:

זר וכו׳ הארון החיצון גבוה וכו׳ ק׳ מנ״ל הא דילמא יעשה זר בפ״ע ויחברנו סביב הארון דהכא לא כתיב מקשה ולא כתיב מן הארון דליהוי משמע מן הארון גופיה כדכתיב גבי כרובים מן הכפורת תעשו וכו׳ ואפשר שדיוקו מדכתיב ועשית עליו זר וכו׳ דמשמע דבשעת עשייה כבר הוא עליו דאם לא כן הכי הול״ל ועשית זר זהב ונתת אותו עליו סביב: