משכיל לדוד · בראשית · פרק 1 · פסוק 5

יום א׳ לפי סדר וכו׳ ההרגש שמבחוץ הוא דלא הול״ל אלא ויהי ערב ויהי בקר יום ומאי קמ״ל באמרו א׳ פשיטא שזה א׳ שהרי לא קדם לו אחר והדר מקשה להכריח פירושו ולתרץ הרגשו דא״א לפ׳ כפשוטו דא״כ הול״ל ראשון א״ו היינו דקמ״ל שהיה יחיד וכו׳. וראיתי להרא״ם שהק׳ בשם הרמב״ן כי לא יתכן לכתוב יום ראשון בעבור כי עדיין לא נעשה יום שני וכו׳ עיין שם ובנ״חי. ולע״ד לא ידענא מאי קו׳ דהא ודאי כשהתחיל הבורא יתברך לברא העולם בראו אדעתא שיתקיים וכשברא ונתן גבול לאור ולחשך להיות זה יום וזה לילה אדעתא דהכי עביד שישמשו וילכו כך לעולם נמצא שזה היה הראשון לימי הבריאה ומה בכך שעדיין לא באו שאר הימים הרי היו בודאי עתידים לבא לפי כוונת הבריאה ואמאי לא שייך לכתוב יום ראשון וגם לענין הבריאה בעצמה מכיון שביום א׳ אעפ״י שנברא הכל בו מ״מ עדיין לא נשלם שום דבר רק כלם היו צריכין תקון א״כ בהכרח כשעבר יום א׳ ועדיין לא נשלמה המלאכה שייך שפיר לומר זה יום ראשון למלאכה אך עדיין צריך יום או יומים או ימים אחרים לתקן הבריאה ואפשר שלזה ג״כ כיון רש״י במ״ש לפי סדר ל׳ הפרשה הו״ל וכו׳ כלו׳ דלפי הנר׳ מל׳ הפרשה דכשעבר יום א׳ ועדיין לא נגמרה מלאכת הבריאה אלא היו צריכים תיקון הרבה א״כ שייך שפיר ל׳ ראשון לבריאה דבהכרח לבא אחריו שני ואמאי כתב אחד. ותדע שזו כוונתו דאל״כ יש יתיר בלשונו דהוה סגי ליה למימר לפי סדר הלשון: