משכיל לדוד · במדבר · פרק 13 · פסוק 16

ויקרא וכו׳ נתפלל וכו׳ דק״ל מה ענין זה אצל שילוח מרגלי׳ להודיענו שמשה קרא שמו יהושע. ומשני שנתפלל עליו אך ק׳ דמה מהניא תפלה בזה. והא אמרי׳ הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ותו אם איתא דמהני רחמי אמאי לא התפלל על כלם ולכל הפחות הו״ל להתפלל ג״כ על כלב שהיה גיסו בעל מרים אחותו ולקו׳ קמייתא היה נראה לומר שלא היתה כוונת תפלתו שהקדוש ב״ה יצילהו מלחטוא אלא שישמרהו שלא יתייעצו שאר המרגלים עליו להמיתו כיון שהיה ברור לו שהוא לא ירצה להיות בחברתם להוציא דבה דהוה קים ליה בגויה הואיל וגדל אצלו שהיה תלמידו אלא דסוף סוף מה נאמר על מאי דפירש״י בתר הכי בכלב שנשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת וכו׳ והתם לא שייך לפ׳ כדאמרן לכך נ׳ דלעולם ה״נ כפשטה ואי קשיא לך כדלעיל. י״ל במאי דקי״ל הבא לטהר מסייעים אותו וביהושע שהיה תמיד אצלו והוה קים ליה בגויה כדלעיל לכך התפלל עליו אבל לא התפלל על האחרים שהיא תפלת שוא הואיל ולא ידע אם היה כוונתם לטובה. ועי״ל דמה שנתעצם לבקש רחמים על יהושע טפי הוא להסיר מעליו עקשות פה שלא יחשדנהו דמש״ה שלח יהושע כדי שיחטא ויאבד עם חבריו ובזה יהיה הוא מכניס את ישראל ולא יטול יהושע את מקומו ועוד נראה דתפלה זו לאו השתא הוא שהתפלל אלא כלומר דמעיקרא כבר קרא משה ליהושע בשם זה לפי שצפה שעתיד להיות בחברת רשעים בשליחות וכיון להטיל בו יו״ד של שם להצילו וזהו נתפלל עליו דקאמר. ובזה מתורץ ג״כ מה שמקשים המפ׳ דהא מקמי הכי נמי שמו יהושע כנרא׳ בפ׳ עמלק ובמ״ש ניחא. וקצת משמע הכי מלישנא דגמ׳ יהושע כבר בקש משה עליו רחמים וכולי ומלשון כבר משמע כדאמרן: