משכיל לדוד · במדבר · פרק 13 · פסוק 2

פירש״י ז״ל שלח למה נסמכה וכולי אין כוונת רש״י בכאן לשאול הטעם למה נסמכה דמעשה שהיה כך היה דבהדי׳ מוכח מקרא דלעיל שמיד כשנתרפא׳ מרים נסעו מחצרות ובאו למדבר פארן ומשם נשלחו המרגלי׳ וכיון דעובדא הכי הוה אין דרך רש״י להביא טעם לסמיכות הפרשיות כשהם כפי סדרן אלא היכא דאצטריך ליישב איזה דבר בלשון הכתובים וכבר הרגיש הרא״ם ז״ל בזה ונדחק טובא ע״ע (ועמ״ש בפרשת קרח) ונר׳ דהכא מרגיש רש״י תיבת לך דלכאורה אין לה שחר שהרי שליחות המרגלים לא היה למשה אלא לישראל כי משה היה מאמין בדברי הקדוש ברוך הוא ולא צריך למרגלים ועוד דמשה לא היה עתיד ליכנס לארץ ולמה א״ל הקדוש ברוך הוא שלח לך וכיון לתרץ רבינו עם המד׳ דבעי למה נסמך מעשה מרים למרגלים לפי שלקתה וכו׳ ובזה מובן שפיר הא דקא״ל שלח לך כלומר עכשיו אני אומר שלח לפי שיש להם מהיכן ללמוד שלא לדבר לה״ר מהמעשה שלך שאחותך לקתה בשביל שדברה כך ותהיה מלת לך בשבילך כלומר בשבילך אני אומר שלח. וכשעיינתי הדבר במקורו בל׳ המד׳ כמדומה לי מתוך הלשון שזוהי ג״כ אמיתות כוונת רבותינו ז״ל דז״ל ותדבר מרים ואהרן במשה ואחר כך שלח לך זש״ה לא ידעו ולא יבינו וכו׳ מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיאמרו לה״ר על הארץ אמר הקדוש ברוך הוא שלא יהיו אומרים לא היינו יודעים עונש לה״ר לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא וכו׳ ע״כ. ואיכא למידק במאי דקאמר מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך דהול״ל מה ראה לומר אחר מעשה מרים מעשה מרגלי׳ ועוד מ״ש תחלה ותדבר מרים וכו׳ ואחר כך שלח לך כ״ז יתור נפיש אלא נר׳ בהדיא דדייק בעל המד׳ מלת לך מהו שלח לך ומתרץ דקאי אמאי דסמיך לעיל במעשה מרים שדברה במשה ולכך עכשיו אני אומר שלח שלא יוכלו עוד לומר לא היינו יודעים וכו׳. ובדרך זה דאמרן יובן דקדוק אחר בפסוק שבסוף הפ׳ דלעיל דכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן שהרי בפרשת בהעלותך כתיב וישכון הענן במדבר פארן הרי שהיו במדבר פארן קודם הליכתם לחצירות ואף על גב דכתיב שם קברות התאו׳ הרי כבר פירש״י התם דקברות התאוה במדבר פארן היה ומוכר׳ הוא דאל״כ קשו קראי אהדדי וא״כ ק׳ היכי כתיב הכא שמחצרות הלכו למדבר פארן ותהי להיפך אלא מוכרח לומר שמקומות הרבה היו במדבר פארן שמדבר פארן הוא שם כולל כל המקומות שהיו בו דהיינו קברות התאוה וחצרות ג״כ וגם המקום הזה שמחצרות נסעו בו ומעתה הואיל וחצרות ג״כ היו במדבר פארן היכי כתיב הכא שנסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן והלא מעיקרא נמי במדבר פארן הוו אלא שזה היה מקום אחר שבאותו מדבר עצמו ולפי האמת מקום זה היה שמו קדש כדכתיב בתר הכי בהך פרשתא וילכו ויבואו וכו׳ למדבר פארן קדשה ואף על גב דבפ׳ מסעי כתיב ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה נקרא כן ע״ש לה״ר של מרגלי׳ כמ״ש רש״י שם וא״כ הכא הול״ל ויחנו בקדש א״נ ויחנו ברתמה ואמאי כתיב ויחנו במדבר פארן אלא שבא הכתוב להודיעך שלא היה מסע זה בריחוק מקום אלא קרוב לחצרות שהרי הכל הוא מקום אחד דאכתי מדבר פארן היה וזה בא להגיד הכתוב במ״ש ויחנו במדבר פארן דאף על גב שדרך קרוב היה ונמצא שלא עבר שום זמן בין מעשה מרים למעשה שליחות המרגלים אלא סמוך ממש בענין דלא מצו למימר אשתלאי ואפ״ה ראו ולא לקחו מוסר וקרוב לשמוע שגם לזה כיון רש״י להביא דרשה זו לכאן:

שלח לך לדעתך וכו׳ לכאורה ממלת לך הוא דדריש הכי וכן ראיתי בדבק טוב אבל לכשתעמוד על מילואך בעיקרן של דברים דאי׳ בסוטה פ׳ אלו נאמרין אתה תחזה דא״א לומר כן וז״ל א״ר לקיש שלח לך לדעתך וכי אדם בורר חלק רע לעצמו ופירש״י לדעתך אני איני מצוה לך אבל ישראל הם אומרים לך וכו׳ וכי יש אדם כלו׳ אם הקדוש ברוך הוא ציוה כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה ע״כ ואם אית׳ דממל׳ לך הוא דדריש לדעתך א״כ למה זה הוצרך להוכיח שהקדוש ברוך הוא לא ציוהו מכח הסברא לפי שאין אדם בורר וכו׳ תיפוק לי דקרא כתיב בהדיא לך דר״ל לדעתך א״ו דמלך ליכא הכרח כלל לדרשה זו די״ל דלך אצט׳ למאי דדרשינן לעיל. והכא היינו כוונתו דק״ל דל׳ שלח משמע שהוא ציווי גמור וא״א לומר כן דלאיזה תכלית בא הציווי הזה בפרט דפשי׳ שהיה גלוי לפניו יתברך שעתידים היו לחטוא וכמ״ש בגמרא וכי אדם בורר וכו׳ ולכך משני דאין שלח זה ל׳ ציווי אלא לשון תשובה על מה ששאל לפי שבאו ישר׳ ואמרו נשלחה וכו׳ ומשה נמלך וכו׳ אם ישלח או לאו וא״ל הקדוש ברוך הוא שלח אם תרצה ושייך לכתוב כן בתשובת שאלה אף שאינו ציווי כמו וישאל דוד בה׳ האעלה וכו׳ ויאמר לו עלה שאין המכוון בו ל׳ ציווי אלא לתשובת שאלתו וכן רבים. וגם הרא״ם כתב כן דלאו ממלת לך דייק ע״ש ולא ידעתי למה לא הכריח הדבר מלישנא דגמ׳ כדאמרן. ושוב כשזכיתי איזה ימים להתענג באור הנח״י מצאתי שגם הוא ז״ל הביא ראיה מהסוגיא הנ״ל דלאו ממילת לך דריש וכדכתיבנא: