משכיל לדוד · שמות · פרק 3 · פסוק 18

ושמעו לקלך מכיון וכו׳ דאל״כ הול״ל ושמעו לך או לדבריך א״נ ושמעו בקולך דהכי אורחיה דקרא מאי לקלך:

נקרה עלינו ל׳ מקרה וכולי הוא עצמו מ״ש רש״י בפרש׳ ויקר אלהים ל׳ עראי דהיינו עראי היינו מקרה וכן נמצא בספרינו ולא כמ״ש הרא״ם ז״ל שכתב ל׳ טומאה ונדחק למה שינה רש״י מהתם להכא ע״ש. ולדידן א״צ לכלום. איברא דבמד׳ אי׳ הכי אבל רש״י לא נקט לה איך שיהיה איכא למידק אמאי נקט הכא הל׳ שנגלה לנביאי אה״ע. וי״ל דכיון שדברי׳ אלו נצטוה לאמרם לפרעה לכך היו צריכין לומר לו בלשון שרגיל לשמוע כפי מה שהיה לכל נביאים שלהם: