משכיל לדוד · דברים · פרק 21 · פסוק 18

ויסרו וכו׳ ומלקין וכו׳. דאל״כ הרי לא נודע כמה גבול היסורין שאחריהם יתחייב מיתה ובגמ׳ נפקא לן מג״ש דבן בן מאם בן הכות הרשע. וז״ש רש״י מתרין בו בפני ג׳ צ״ל דנקט לישנא דמתני׳ והא בגמ׳ פירש דה״ק מתרין בו בפני ב׳ ומלקין בפני ג׳ והתראה זו פירש״י במתני׳ דאינה התראה גמורה דהא אין העדים מתרין בו אלא אביו ואמו אלא כלומר מוכיחין אותו שלא יעשה כן אבל מדברי הרמב״ם בה׳ ממרים אין נראה כן ע״ש:

בן סורר וכו׳ הא דלא פירש״י זה לעיל בריש הפ׳ ונטר ליה עד הכא היינו דבלא זאת לא הו״מ לאתויי פירושו וטעמו זה לומר דבן סו״מ נהרג ע״ש סופו דא״כ הוה קשה ממאי דחזי׳ גבי ישמעאל כשערערו מלאכי השרת באמרם מי שעתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר והשיב הקב״ה לפי מעשיו של עכשיו הוא נדון כדכתיב באשר הוא שם וכדפירש״י התם והיכי נימא הכא שנהרג ע״ש סופו אלא צריך לתרץ כמ״ש הרא״ם ז״ל דשאני התם דאכתי לא התחיל ישמעאל באותה עבירה של מים כלל משא״כ הכא שכבר התחיל שגנב וכו׳ וכ״ת היא גופה מנ״ל דהכא כבר התחיל מש״ה מייתי רש״י תחלה ויסרו אותו דהיינו מלקות ש״מ שכבר התחיל דאל״כ מלקות מהיכא תיתי. והשתא מתקיים שפיר פירושו דלא קשה מישמעאל. ומיהו ק׳ דכיון דנהרג ע״ש סופו הו״ל לחייבו סייף דאפי׳ ילסטם הבריות ממש מיתתו בסייף ואמאי הכא בסקילה. וי״ל דכיון דאית לן לחייבו מיתה דייני׳ ליה בסקילה כי היכי דתיהוי ליה נמי כפרה על מה שגרם ע״י מעשיו שהעולם יקללו אביו ואמו באמרם ארור שזה ילד ארור שזה גידל ונמצא כאילו הוא קללם מאחר דאיהו גרמא בנזקין ומקלל או״א בסקילה הילכך דטבא ליה עבדי׳ ליה הואיל ועכ״פ התורה חייבתו מיתה א״נ כמו שאכתוב לקמן על פ׳ ותלית וכו׳ וע״ש: