משכיל לדוד · ויקרא · פרק 14 · פסוק 2

פירש״י ז״ל זאת וכו׳. אע״ג דבת״כ אמרו מלמד שטומאתו וטהרתו ביום ורש״י לא הזכיר אלא הטהרה כבר כתב הרא״ם ז״ל דה״פ לדעת הרב כמו שטומאתו ביום כדכתיב וביום הראות בו כך טהרתו ביום כדכתיב ביום טהרתו וכן כתב הרב ק״א ז״ל. ואמנם לע״ד השפל א״א לומר כן לדעת רבי׳ ז״ל שהרי כ׳ בפ׳ וביום הראות וכו׳ וביום מה תלמוד לומר ללמד יש יום שאתה רואה כו וכו׳ מכאן אמרו חתן נותנים לו וכו׳. הרי דאצטריך לדידיה התם וביום לדרשא אחרינא וליכא למילף מניה ביום ולא בלילה ואע״ג דאביי בפ״ק דמ״ק דף ח׳ דריש לתרווייהו מההוא קרא דממלת ביום דריש ולא בלילה ומוי״ו דביום דריש יש יום וכו׳ מ״מ לשונו של רש״י דלעיל משמע דממלת וביום דדיש יש יום וכו׳ ולא מיתורא דרי״ו לבד. לכן נראה טפי דרש״י נפ״ל הך דלא בלילה כרבא התם מכנגע נראה לי ולא לאורי והכי נמי איתא בת״כ ומ״מ אע״ג דהכי סבר רש״י ז״ל לא המאה על פ׳ כנגע נראה לי לפי שאינה מוכרחת וקרובה לפשט המקרא: