משכיל לדוד · ויקרא · פרק 11 · פסוק 8

מבשרם לא תאכלו וכו׳ אמרת ק״ו וכדפירוש דק״ל לרש״י דהאי מבשרם לא תאכלו יתיר הוא דהא כבר כתיב לעיל אך את זה לא תאכלו וגו׳. וכי תימא דאצטריך הך קרא למעט גידין ועצמות כמ״ש רש״י בסמוך הו״מ למכתב בשר בקרא דלעיל ולימא אך את זה לא תאכלו מבשרם וכו׳ ולישתוק מהאי קרא. ומשני דאי לאו אלא קרא דלעיל הו״א אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין ואיברא דאתי מכח ק״ו ומיהו אי לא כתיב האי קרא יתירא לא הוה מהני הק״ו דאין מזהירין מן הדין השתא דכתיב הך קרא יתירא אע״ג דהכתוב קאי על הנהו שנזכרו בפ׳ גמל וחביריו מכח ק״ו מפרשינן להאי לאו לשאר בהמות שאין להם שום סי׳ טהרה ומעתה תו ליכא לאקשויי אין מזהירין מן הדין דאין זה אלא גילוי מלתא בעלמא לגלויי דהך מבשרם לא תאכלו קאי אכל שאר בהמות טמאות דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמי׳ בלאוי יתירא. נמצא דאע״ג דקרא מבשרם לא תאכלו מוקמינן ליה בשאר בהמה טמאה מ״מ קרי׳ ליה דאתיא בק״ו דכיון דפשטי׳ דקרא לא כתיב אלא בגמל וחבריו אי לאו ק״ו לא הוה מפקינן קרא מפשטיה והיינו דתנינן בת״כ דמצות ל״ת שלה׳ הוא מק״ו. ועם מה שכתבתי מיושב כל מה שהרגיש הרא״ם ז״ל ע״ע: