וביום פקדי וכו׳ ותמיד כשאפקוד וכו׳ ק׳ דהרי כל החוטאים נאבדו בשלש מיתות כדלעיל ובשלמא לשיטת רש״י ניחא י״ל דכל המיתות הללו לא היו אלא לעובדים ממש ומ״מ היו מי שגיפף ונישק ומי ששמח בלבו ורבים היו ולא נעשה בהם שום דין לשעה ולכך היתה מדת הדין מתוחה עליהם ליפרע מהם כשיפקוד עליהם שאר העונות אבל לאידך שיטתא דבש״ס דזיבח וקיטר בסייף גפף ונשק במיתה שמח בלבו בהדרוקן הרי כלם אזדו להו ומאי כל כי האי ריתחא דרתח קב״ה ואמר וביום פקדי וכו׳ והלא הללו נקיים הם. ואפשר לומר דמ״מ גם אלו נטפלו לעוברי עבירה ולא מיחו בידם שאם היו מתאספים כלם היה בהם כח למחות בחוטאים ולכך ראויים לעונש ועוד דקרא כתיב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וכו׳ הרי שכלם נתנו הזהב לעשות העגל:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 32 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745