משכיל לדוד · ויקרא · פרק 6 · פסוק 10

כחטאת וכאשם מנחת חוטא וכו׳. הכי דריש לה ר״ש בת״כ. אך ק׳ דא״כ הול״ל כחטאת וכאשם א״נ כחטאת או כאשם אבל השתא דכתיב כחטאת וכאשם לא משמע הכי אלא איפכא דבחדא מנחה קאי דאיתקוש לחטאת ולאשם. ותו קשיא לי דהא הכא לא מיירי במנחת חוטא אלא בנדבה דכתיב מסולת המנחה ומשמנה. וניחא לי עם מה שראיתי בפ״ק דזבחים די״א דמייתי להך ברייתא דר״ש ותו מייתי התם ברייתא אחרת שאם לא קידש הקומץ בכלי שרת כשירה ואר״י בריה דר׳ חייא מ״ט דר״ש אמר קרא כחטאת וכאשם בא לעבדה ביד עובד בימין כחטאת דכתיב בה אצבע ואינו אלא בימין. בא לעבדה בכלי עובדה בשמאל כאשם. ופירש״י שהיא מן הכלי למזבח ולא כתיב בה אצבע ופריך הש״ס ור״ש האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי. ומשני עיקר קרא לכדר״י בריה דר״ח הוא דאתא ומנחת חוטא דפסולה שלא לשמה חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא מנחת חוטא נמי כתיב בה היא לעיל בפ׳ ויקרא גבי שמיעת הקול ע״כ. והשתא כיון דעיקר קרא מיבעי ליה לכדר״י בריה דר״ח משו״ה אצטריך למכתב דוקא הכי כחטאת וכאשם. וכ״ת א״כ אמאי באידך ברייתא דריש ר״ש מהכא הא דמנחת חוטא פסולה שלא לשמה והלא דין זה למדנו מדכתיב בה היא הא ל״ק דכיון דלא כתיב היא אלא בחדא מנחה משו״ה ילפינן מהכא לכל המנחות וכיון שאינו אלא גילוי מלתא בעלמא דהא עיקר הלימוד היא מהיא דהתם הילכך מצינן למילף מהכא אע״ג דעיקר קרא אצט׳ לכדר״י בריה דר״ח והשתא דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא ולא עיקר הלימוד משו״ה נמי מצינן למילף למנחת חוטא מבחטאת אע״ג דכל הפרשה מיירי במנחת נדבה: