משכיל לדוד · שמות · פרק 7 · פסוק 22

בלטיהם וכו׳ רבותי׳ אמרו בלטיהם וכו׳ הכי אי׳ בש״ר בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכה״א ואת להט החרב וכו׳ לפי שמעשה כשפים ע״י מלאכי חבלה נעשים עכ״ל והכוונ׳ כמ״ש הרמ״בן המלה מגזרת אש לוהט וכולי ואולי יקראו כן למלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שדים. ומה שהק׳ הי״פת דא״כ מה בין מעשה שדים למעשה כשפים לק״מ לפי מ״ש המקובלים כי יש הרבה מיני שדים שכל מין מקבל צורתו מחומר יסוד א׳ והשוכנים באויר העולם הם היותר רעים והשוכנים ביסודות העליונים על אלו כתב הרב שנק׳ מלאכי חבלה שנק׳ מלאכים (עיין ע״ז בס׳ נשמת חיים) דבזה יצא לנו טעם לשבח למה במופת המטה פעלו החרטומים בלהטיהם דהיינו מלאכי חבלה והכא בכל המכות היה בלטיהם וה״ט דבפועל המטות שהיה זה לקדש ש״ש להראות נס הבליעה שבלע מטה אהרן את מטותם נתרצו אותם מלאכי חבלה שהם השדים היותר טובים לפעול אבל הכא במכות דאדרבא היה חלול ש״ש לא נתרצו אפי׳ מלאכי חבלה לפעול והוצרכו לפעול ע״י השדים הארציים שהם רעים וחטאים וזה נ״ל טעם אמיתי כפתור ופרח:

ויחזק וכולי לומר ע״י מכשפות דבשלמא בפעם ראשונה אמר אולי מקרה הוא דאתרמי דאינון נמי עבדי הכי ולעולם דילמא משה לא ע״י כישוף עשה אבל כשראה זאת שנית דעבדי כוותייהו אמר בתרי הויא חזקה דאיהו נמי בכישוף עביד והיינו דכתיב הכא ולא שת לבו גם לזאת וכדפי״רשי לא למופת המטה וכולי כלומר דמשום הכי לא שת לבו משום דאמר אתחזק בתרי זימני: