משכיל לדוד · שמות · פרק 23 · פסוק 18

ולא ילין וכו׳ יכול אף על המערכה וכו׳ תלמוד לומר וכו׳ פי׳ דרבינו רצה לפרש דמאי דכתיב ולא ילין היא דוקא חוץ למזבח כלו׳ חוץ למערכה אבל אם נותנם על המערכה אפי׳ רגע א׳ קודם אור היום באופן שכשהגיע ע״ה עדיין הם בעין שלא שלט האור אפי׳ במעוטן כ״ש ברוב אפ״ה לית לן בה והביא ראיה לזה מקרא דעל מוקדה וכו׳ כל הלילה ש״מ דאפי׳ רגע קטן קודם הבקר יכול להעלותן מהרצפה למערכה דסגי שיהא ע״ג האש בעת עלות השחר. והדר מקשה רש״י לנפשיה וכי תימא מנ״ל דההוא קרא דעל מוקדה אתא לשרויי הולכת האיברים כל הלילה דילמא לא היא אלא ה״ק קרא דמאחר שנתנם קודם שקיעת החמה על המערכה. אפילו עבר כל הלילה ולא נתעכלו עד סוף הלילה בהא הוא דלא איכפת לן אבל לא דאשתרי לכתחלה להעלותם כל הלילה. ומתרץ ר״שי באמרו ולא ילין אין לינה אלא בע״ה כלומ׳ דאילו לא אתא קרא אלא ללמד דבר זה אבל לעולם בעי׳ להעלותן קודם שקיעת החמה אלא דכל הלילה יש להן זמן להתעכל עד בקר וכשיגיע הבקר צריך שיהיו כבר דשן א״כ לא אצט׳ דמקרא דהכא נפקא דהא ע״כ אין לינה אלא בע״ה שנ׳ עד בקר ובהדי׳ קאמר לא ילין עד בקר שלא ימצאו עוד בעולם כשיבא בקר אלא מדאצטריכא תרי קראי ש״מ דקרא דהתם בא ללמוד היתר ההולכה מן הרצפה למזבח קודם הבקר וקרא דהכא אתא למימר שאם הניחן חוץ למזבח עד שהגיע ע״ה דעדיין לא העלן עובר בלאו. ודוק דבזה נל״עד שיתורץ כל מה שהרגיש מוהרא״ם ז״ל ע״ע. וגם בזה יתורץ למה היפך ושינה רבינו סדר הכתובים דברישא פי׳ עד בקר והדר ולא ילין דהא מ״ש על ולא ילין בא להכריח פירושו וליישב מה שהיינו יכולים להק׳ על דבריו: