משכיל לדוד · שמות · פרק 15 · פסוק 22

ויסע משה הסיען בע״כ וכו׳ דק״ל דהול״ל ויסעו מים סוף כדכתיב בכל מסעי ב״י דכבר ידוע שמשה היה המסיע והמנהל ומשני דק״מל דאחר שמצאו כל אותו הממון בים לא היו רוצים לצאת משם שהיו סבורים שבכל יום ויום הים יוציא להם כמו היום והכי אי׳ בילקוט שא״ל משה מה אתם סבורין שבכל יום ויום מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות עמד והסיען בע״כ. ומ״ש וגדולה היתה ביזת הים וכו׳ איכא למידק דהא כתיב וינצלו את מצרים ומהיכן היה הממון הזה הרב. ואפ׳ לו׳ חדא מתרתי או נאמר דהתם כתיב וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה וכו׳ א״כ מה שנצלו היינו הממון של כל ההמון כלו׳ העם אבל ממונו ואוצרו של המלך נשאר שם והיה גדול מאד כדכתיב ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה ואמרינן כל כסף וזהב של העולם כלו כנס יוסף וכו׳ והכי משמע מהמדר׳ דאיתא הכא דכתיב ויקח שש מאות רכב וכו׳ עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות וכו׳ ומדלא קאמר עמדו מצרים וקשטו וכו׳ משמע כדאמרן. ועי״ל דלא כתיב התם וינצלו את ארץ מצרים אלא את מצרים דהיינו עיר א׳ המטרופולין שלהם ונשארו כל שאר העיירות של מלכות מצרים ומהם עיטרו אחר כך אלו הסוסים מכל ארץ מצרים והיה גדול טפי. ואפ׳ לפ׳ שזו כוונת רז״ל בפ״ק דברכות וינצלו את מצרים אמר רבי אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וריש לקיש אמר כמצולה שאין בה דגים ע״כ ואיכא למימר דרבנן הרגישו כי קושיין דהואיל וכתיב וינצלו מהיכן היה ביזה הים ומתרצו בתרי אנפי רבי אמי אמ׳ עשאוה כמצודה וכו׳ היינו כפי׳ קמא דאמרן דלא לקחו אלא כל ממון הבעלי בתים ונשאר אוצרו של פרעה והיינו דקאמר דעשו את מצרים כמו בזמן הרעב שהיתה כמצודה שאין בה דגן דכתיב ותרעב כל ארץ מצרים וכו׳ ולחם אין בכל וכו׳ ויתום הכסף מארץ מצרים וכו׳ ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה ה״נ הוה השתא לא נשאר שום כסף רק בבית פרעה דומיא דאותו זמן שלא היה הדגן וקרי לה למצרים מצודה לפי שהיו יש׳ נצודין שם א״נ יש לפ׳ דה״ק עשאוה כמצודה שאין בה דגן בה דייקא כלומר בה הוא דליכא אבל לבעל המצודה איכא ה״נ למצרים ליכא הא לפרעה איכא. ור״ל אמר כשינוייא בתרא וז״ש כמצולה שאין בה דגים ופי״רשי כלומר בתוך התהום אין מצויים דגים רק על שפת הים היכא דאיכא מזון. וה״נ הכא בעיר האמצעית דהיינו מצרים ודימה אותה למצולה שהוא אמצעית הים שם לא היו נכסים כלל אלא בסביבותיה בערים אחרות של ארץ מצרים: