משכיל לדוד · בראשית · פרק 9 · פסוק 20

ויחל עשה עצמו חולין וכו׳. והוצרך לזה ולא הניחו כפשוטו מל׳ אחל תת פחדך וכדמתרגם ושרי משום דא״כ לא הול״ל אלא ויטע נח כרם וממילא הוה משמע שזה היה תחלת נטיעתו ממה שלא הזכיר הכתוב דבר קודם לו:

ויטע כרם וכו׳ זמורות ויחורי וכו׳ הרא״ם ז״ל כתב בשם ר״ת מאורליינש משום דהני תרתי מתקלקלי טפי במיא משאר אילנות ע״ש ובש״ח בשם מהר״ר איסרלן נדחק בד״א ואני תמה כי מדבריהם ז״ל נר׳ שלא הכניס נח לתיבה אלא הני תרתי וק׳ א״כ איך נתקיימו כל השאר דהא ודאי מי המבול השחיתו הכל דהא אפילו ג״ט בעומק הקרקע נימוח ונטשטש כדלעיל ועוד כתוב הדר הוא ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך וכולי ולי נר׳ שודאי הוא ולאו דוקא נקט רש״י אלא חד מנייהו וה״ה לכלהו והכי אי׳ בהדיא בב״ר הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה וגרופיות של זתים ע״ש: