ולא תנאף אין לשון וכו׳ הא נמי מפורש יוצא בדברי רבינו בראשונות אלא דהתם לא הזכיר מלת לשון אלא כתב אין ניאוף אלא בא״א. ונראה דאצטריך למכתב הכא דלא נימא דמ״ש שם אין ניאוף וכו׳ היינו לאפוקי זנות עם הפנויה ומשום דבר הלמד מעניינו הוא דמה רציחה שיש בה מיתת ב״ד אף ניאוף כן וא״כ אשת איש לאו דוקא דה״ה לכל העריות שיש בהן מיתת ב״ד כגון בתו וכו׳ כלהו בכלל לא תנאף ולא קאמר א״א אלא למעוטי פנויה בעלמא מש״ה איכפל רש״י הכא דאף על גב דכתיב ולא תנאף בו״יו מוסיף לא תוסיף דנדרש בדין דבר הלמד מעניינו וא״כ לא א״א בלבד הוא בכלל אלא כל העריות ולא נימעוט אלא פנויה דעלמא מש״ה כתב ליתא דאין לשון ניאוף אלא בא״א וא״כ בא״א דוקא קא מיירי דלישנא הכי משמע:
קריאה במקור
משכיל לדוד · דברים · פרק 5 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745