1החכמה תעז וגו׳. החכמה תעוז לחכם זה הקב"ה, שנאמר (איוב ט׳) חכם לבב ואמיץ כח, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – מעשרה מאמרות שבהן נברא העולם עדנראה הכונה אע"פ שגדולתו של הקב"ה דיה להכיר מבריאתו את העולם וע"י עשרה מאמרות לבד, אעפ"כ יותר מזה תעיד התורה על גדולתו וגבורתו, וכמ"ש בשבת ק"ה א' אנא נפשי כתבית יהבית, דגבורתו של הקב"ה אפשר לדעת מתורתו יעו"ש. ומכנה את העולם בשם עיר ע"ש הדרשה לקמן (ט' י"ד) עיר קטנה זה העולם, יעו"ש.
.
(שם)
2החכמה תעז וגו׳. החכמה תעוז לחכם, זו תשובה ומעשים טובים, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – שתי עינים ושתי אזנים, שתי ידים ושתי רגלים, וראש הגויה והפה עהכי כל מעשה האדם ע"י אלו האברים שכוללים כל החושים, ולכן כינה גוף האדם בשם עיר, כמו שבעיר נמצאו כל צרכי האדם. וצ"ע שלא חשיב החוטם, וקרוב לומר דלא חשיב רק אלה שהם הסרסרים באדם בין למצוה בין לעבירה משא"כ החוטם אינו מסרסר.
.
(נדרים ל"ב ב')
3החכמה תעז וגו'. דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה אדם הראשון, דכתיב (יחזקאל כ"ח) אתה חותם תכנית עווסוף הפסוק – מלא חכמה, ופסוק שאחריו – בעדן גן אלהים היית, ואע"פ דהפסוק ההוא כתיב בחירם מלך צור, אך נסמך על הדרשה במ"ר פ' בראשית ר"פ י"ח דדריש הפסוק ההוא באדה"ר יעו"ש.
, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – אלו עשרה דברים שמשמשין את הנפש, ואלו הן, הושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, הריאה לשתיה, המסס לטחינה, טחול לשחוק, כליות יועצות, לב מבין, לשון גומר עזיש לפרש כונת הדרשה דלוא חכם אדה"ר והבליג על תאות גופו ואבריו מאכילת עץ הדעת כי אז טוב היה לו מאשר אכל, והמשך ענין הדרשה, כי עשרה שליטים דחשיב ישנם גם בבהמה, ורק במעלת החכמה האדם מתגבר עליהם בשעה שדרוש להבליג עליהם וכמש"כ.
.
(מ"ר)
4החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה נח, מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מעשרה דורות שמאדם ועד נח, שמכולן לא נדבר אלא עמו עחר"ל חכמתו של נח עמדה לו להעלותו ברום המעלות יותר מעשרה דורות שמאדם ועד דורו, ובעיר פירושו בעולם כמש"כ לעיל אות ע"ד.
.
(מ"ר)
5החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה אברהם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמכולן לא בחר הקב"ה אלא בו ולא כרת ברית אלא עמו עטעיין מש"כ באות הקודם, ואע"פ דעשרה דורות הם עם אברהם [ובפרטם, שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, ואברהם] אפ"ה לא חש לחשב דרך כלל מספר שלם עשרה, ומצינו כהאי גונא במספר הרגיל לחשב עשרה ימים שבין ר"ה לבין יוהכ"פ שהם עם ימי ר"ה ועם יוהכ"פ, וכן כל הנפש הבאה ליעקב במצרים שבעים אע"פ שאינם אלא ס"ט, יכן ארבעים יכנו אע"פ שאינם אלא ל"ט, וספרתם לכם חמשים יום ואינם אלא מ"ט, וע' ברא"ש סוף פסחים והארכנו בענין זה במק"א. וכן צריך לפרש בדרשה הקודמת.
.
(שם)
6החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה יעקב, מעשרה שליטים אשר היו בעיר – מעשרה שבטים שירדו למצרים ועלו ולא ידעו שיוסף קיים ויעקב היה יודע, שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים – היה יודע שברו במצרים פמפרש שבר מענין תקוה, כמו שברו על ה'.
.
(שם)
7החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה משה, מעשרה שליטים – מעשרה דברים שמשמשין את הגוף שכבשן משה, ואלו הן, מן הפה לושט, מן הושט לאצטומכא, מאצטומכא להמסס, מהמסס לבית הכוסות פאסוף הכרס עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות והמסס מחובר בו, וע' רש"י ריש פרק אלו טריפות (חולין מ"ב א)'.
מבית הכוסות לכרס, מכרס לבני מעים, מבני מעים למעים קטנים, וממעים קטנים למעים עבים וממעים עבים לסני דיבי פבהם בני מעים שהזאבים שונאין אותן ומשליכין אותן מלפניהם, ועל שם זה נקראו כן.
ומסגי דיבי לחלחלת ומחלחלת לחוץ פגצ"ע שפתח בעשרה וסיים באחד עשר. ויתכן לומר דלא חשיב כי אם המשמשים הפנימים שבגוף ולא את החיצונים, ולכן מה שאמר מן הפה לושט אינו מחשב בכלל המספר את הפה מפני שהוא רק מבוא להאברים הפנימים, וכמו שלא חשיב את היד המושיטה את המאכל להפה ולגוף.
ומכולן לא נצרך משה לא להכניס ולא להוציא, שנאמר ויהי שם עם ה׳ לחם לא אכל ומים לא שתה.
(שם)
8החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם אלו ישראל, שנאמר רק עם חכם ונבון, מעשרה שליטים אשר היו בעיר שמשמשין את הנפש פדכמו שחשיב בדרשה הקודמת,
.
(שם)
9החכמה תעז וגו׳. דבר אחר החכמה תעוז לחכם – זה דוד, מעשרה שליטים – מעשרה זקנים שאמרו בספר תהלים, ואלו הן, אדם הראשון, אברהם, משה, דוד, שלמה, הימן, שלשה בני קרח ועזרא פהי"ל הכונה דאע"פ שכולם השתתפו בספר תהלים אפ"ה נקרא על שמו לבד, ופרטי אמירות כל אלה בספר התהלים בארנו בבאורנו לשה"ש בפסוק שערך כעדר העזים (ד' א').
.
(שם)