1אם ישך הנחש וגו׳. א"ר אמי, מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אם ראית דור שהשמים משתכין כנחושת מבפי' משתכין – מעלין חלודה, וכמו בב"מ כ"ו א' דשתיך טפי, והוא כמו הסיג היוצא מתוך מתכת בלתי נקיה אשר לא ישמשו בו.
מלהוריד טל ומטר – בשביל לוחשי לחישות שאין בדור מגר"ל בשביל שאין מי שיתפלל כהוגן, ומכנה זה לוחשי לחישות ע"ש התפלה שנאמרה בלחש, וכמש"כ בחנה (שמואל א א׳:י״ג) וקולה לא ישמע.
, מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש, דכתיב (איוב ל״ו:ל״ג) יגיד עליו רעו מדפסוק זה בענין ירידת גשמים כתיב, ור"ל יתפלל עליו חבירו.
, ואין יתרון לבעל הלשון, ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו מהנראה דר"ל מה הנאה לו בזה היתרון שיש לו אחרי כי אינו משתמש בו ואינו מוציאו אל הפועל.
.
(תענית ח׳ א')
2אם ישך הנחש וגו'. אמר ר' שמואל בר נחמני, אומרים לנחש, ארי טורף ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם, אם ישך הנחש בלא לחש, אלמלא נאמר לי מן השמים נשוך – לא הייתי נושך מועיין מש"כ בדרשה הבאה אות מ"ט.
, ומפני מה אתה נושך אבר אחד וכל האברים מרגישים מזצריך באור הלא גם בנשיכת כל החיות אבר אחד מרגישים כאב כל האברים והגוף כולו, וכמש"כ בפ' וישלח ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, כלומר כל גופם, ולמה דוקא דקדק בנחש כן, וצ"ל הכונה דבנשיכת כל החיות מרגיש כל הגוף רק כאב לבד, אבל הסכנה איננה רק באבר הנשוך, אבל בנשיכת נחש יורד ומתבקע ארס הנחש בכל האברים וכולם בסכנה כמו האבר הנשוך, וכפי הנראה מפני טעם זה אמרו בכתובות ל' ב' דנשיכת נחש באה בזה"ז לזה שנתחייב שריפה, משום דהארס הולכת מאבר לאבר ושורף כל הגוף.
, אמר להם, ולי אתם שואלים, אמרו לבעל הלשון שהוא אומר כאן והורג ברומי, אומר ברומי והורג בסוריא מחכי לפעמים תתגלגל המלשינות עד מקום זר ורחוק. וכונת תשובתו יש לפרש, כי הנחש אע"פ שדרכו בכך, בכ"ז אם מלמדים ומזהירים אותו על זה אינו נושך, וזה בעל הלשה"ר הוא מוזהר ועומד מדין התורה ואעפ"כ אינו עוזב דרכו, וא"כ קחו יותר דברים עמו, וכ"מ במפרשים.
.
(ירושלמי פאה פ"א ה"א)
3אם ישך הנחש וגו׳. א"ר אבא בר כהנא, מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש – לעולם אין הנחש נושך אלא א"כ נלחש לו מלמעלה, ואין הארי טורף אלא א"כ נלחש לו מלמעלה, ואין המלכות מתגרה בבני אדם אלא א"כ נלחש לה מלמעלה מטהוא ע"ד מ"ש (חולין ז' ב') אין אדם נוקף אצבעו מלמעה עד שמכריזין עליו מלמעלה. יתכן דזו היא כונת הגמ' בכתובות ל' ב' מי שנתחייב שריפה בזה"ז או נופל בדליקה או נחש מכישו [משוה דארס נחש נבלע בכל האברים כמו שריפה כמש"כ לעיל אות מ"ז] וזה הוא מפני שמרמזין לו מלמעלה.
.
(מ"ר)