1לשחוק וגו׳. כתיב הבא לשחוק אמיתי מהולל ולשמחה מה זה עושה, ולהלן כתיב (ז') טוב כעס משחוק, ושוב כתיב (ח׳) ושבחתי אני את השמחה, הא כיצד, טוב כעס משחוק – טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק על הרשעים בעוה"ז היתבאר ע"פ מ"ש בהוריות י' ב' אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם בעוה"ז כמעשה הרשעים בעוה"ב, והיינו שסובלים עוני וצער בעוה"ז כמו שהרשעים סובלים בעוה"ב, שבעבור זה מקבלים שכרם משלם בעוה"ב כמו שהרשעים מקבלים כזה בעוה"ז, שאין טובת עוה"ז לעומת הטובה הנצחית של עוה"ב אלא כשחוק, והיינו הטעם שמשפיע הקב"ה טובה על הרשעים בעוה"ז, ויתפרש לפי"ז סוף לשון הכתוב שם כי ברוע פנים ייטב לב, כי ברוע פנים שמראה הקב"ה לצדיקים בעוה"ז [ונקרא זה רוע פנים, מפני שאין זה רעה אמתית, כי אם לפנים] ייטב לב בעוה"ב.
ולשחוק אמרתי מהולל – זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעוה"ב וויתפרש לפי"ז הלשון מהולל מלשון הלל ושבח, ומפרש המשך הפסוק, אמרתי אני אנסכה בשמחה וראה בטוב בעוה"ז והנה גם הוא הבל, וּלְמַה אמרתי מהולל [הלל] – לשחוק של צדיקים בעוה"ב, כמבואר.
, ושבחתי אני את השמחה – זו שמחה של מצוה זומה שסיים שם אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח – יתבאר ע"פ המבואר להלן בפרשה זו פסוק כ"ד, כל אכילה ושתיה שבקהלת, בתורה ובמעשים מדבר, יעו"ש, ויתפרש ושבחתי אני את השמחה – השמחה הידועה, שיונח עליה לשון שמחה מוחלטה, והיא שמחה של מצוה, ורש"י פי' שמחה של מצוה כגון הכנסת כלה, ולא ידעתי למה לא פירש כפשוטו שמחה שעם קיום מצוה ומע"ט, ובהיפך ממה שכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, וכ"א בברכות ל' ב' ר' ירמי' חזיי' לר' זירא דהוי בדח טובא, אמר ליה בכל עצב יהיה מותר, אמר ליה אנא תפילין מנחנא, ועוד שם הרבה מעין מאמרים כאלה.
, ולשמחה מה זו עושה – זו שמחה שאינה של מצוה, ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שתוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה חטעם הלמוד מכאן הוא, משום דהמצוה הנעשית בשמחה היא משרה שכינה על העושה, דהיינו רוממות ומעלות הנפש.
.
(שבת ל׳ ב׳)
2לשחוק וגו׳. א"ר אבא בר כהנא, לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק שהעובדי כוכבים שוחקים בבתי קרקסאות ובבתי תיטריאות שלהם טנראה דר"ל מה מעורבב השחוק, אוי לו לשחוק כזה המעורבב עם הוללות, ודרש מהולל מלשון סבאך מהול במים.
, ולשמחה מה זו עושה – מה טיבו של ת"ח להכנס לשם יבילקוט הגירסא מה שמחת הת"ח שם, וקרוב לומר דמפרש ולשמחה – לשמחת התורה, כנוי לת"ח שהתורה משמחתו כמש"כ פקודי ה' ישרים משמחי לב, מה זו עושה שם. ולפי"ז יתפרש למה זה תמה רק על ת"ח במניעת הכניסה לשם, ולא על כל אדם כמ"ש בע"ז י"ח ב' אשרי האיש אשר לא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות וכו', יען האיש ההמוני אולי יש לו איזה התנצלות שהולך כדי להפיג צערו ועצבותו, אך הת"ח שהתורה משמחתו למה לו להכנס לשם.
וגם יש לפרש מה שאמר דוקא ת"ח ע"פ מ"ש בשבת ק"נ א' הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים. והנה לפי"ז לאדם המוני יש לפעמים איזו אמתלא דתכלית הלוכו לשם הוא לטובת הרבים, משא"כ בת"ח אמרו במ"ר לקמן (ז' ז') על הפסוק כי העושק יהולל חכם, דלחכם אין להתעסק אף בצרכי רבים מפני שעושקים ממנו תלמודו, וא"כ אין לפניו גם אמתלא זו.
.
(מ"ר)
3לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול יאיש לפרש כונת הלשון מה מעורבב השחוק ע"ד הכתוב יושב בשמים ישחק, כלומר שמדת הדין שוחקת על רעתם הקרובה לבוא, וכן יתפרש בדרשות הבאות.
, שנאמר (איוב כ"א) ישאו בתוף וכנור יבלו בטוב ימיהם, וכיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו, אמר הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה – חייכם שאמחה אתכם מן העולם יבואמנם צריך באור הלשון מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין, מה עירוב בזה, והלא בפרט זה השחוק הוא שחוק תמים, אחרי דבאמת רשעים היו, וצ"ל ע"פ מ"ש בברכות י' ב' מי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים, וכן אמרו (סנהדרין ל"ח ב') שאמר הקב"ה למלאכים בשעת טביעת המצרים מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, הרי דגם במקרים כאלה מצטער כביכול הקב"ה, וא"כ שייך באמת ערבוב השחוק כין שאין הקב"ה חפץ באבדת הרשעים, ואין השחוק תמים. וכן צריך לפרש בדרשה הבאה.
.
(שם)
4לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום יגעיין מש"כ הבאור לעיל אות י"א וי"ב וצרף לכאן.
, וכשאמרו נשכח תורת הרגל מבינינו ידכלומר להשכיח רגלי אורחים עניים מארצם, שהיו מענים אותם ביסורין, כמבואר באגדות.
כמש"נ (איוב כ"ח) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל טוכלומר פרץ נחל אש וגפרית ממקום שהוא נובע וניגר [מלשון מים מוגרים (מיכה א')], הנשכחים מני רגל אלו אנשי סדום ששכחו רגלי תורת אורחים, כמש"כ באות הקודם.
, אמר להו הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה, חייכם שאשכח אתכם מן העולם, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו׳.
(שם)
5לשחוק וגו׳. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב טזאשת אהרן, ור"ל ששחקה מדה"ד על שמחת אלישבע ששמחה הרבה על גדולתה בעוד ששמחתה היתה עד ארגיעה, כדמפרש.
שראתה ד׳ שמחות ביום אחד, משה יבמה מלך, נחשון אחיה נשיא ראש הנשיאים, אהרן בעלה כהן גדול, שני בניה סגני כהונה יזקאי על נדב ואביהוא, ומה דלא חשיב אלעזר ואיתמר מפני שהם כהנו אחר מות נדב ואביהוא כמבואר בפ' במדבר וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר תחתם, ובזבחים ק"ב א' ובאיזו מדרשים הגירסא ה' שמחות וחשיב פינחס בן בנה משוח מלחמה, אבל בסע"ר סוף פרק ז' ובסוף מדרש משלי הגירסא כמו כאן, וצ"ל דהגירסות מן ד' שמחות ס"ל כמ"ד לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי (זבחים ק"א ב') וא"כ בעת מקרה נדב ואביהוא סגני כהונה עדיין לא נתכהן פינחס. ומה דתלה השמחה באלישבע ולא באהרן, י"ל משום דאהרן לא תלה כל הגדולות האלה בזכותו רק מחסדי ה' אתו ולכן לא החזיק טובה לעצמו לשמוח בכל אלה, משא"כ הנשים אין דעתן תקיפה כל כך להבליג על רגשותיהן ושמחותיהן הפנימיות.
, וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל, הוי, ולשמחה מה זו עושה.
(שם)
6לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על שלמה יחכמש"כ לעיל אות ט"ז.
, שהרבה לו נשים וכסף וזהב כנגד מצות התורה, אמר ליה הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה, רד מכסאי, באותה שעה ירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו יטבאגדה דריש פ"ז דגיטין מבואר שהוא האשמדאי מלך השדים.
.
(שם)