אשר יבא אל אהל מועד. זה ההיכל בשבעת ימים הללו כדי לשרת בקדש אח״כ. והפי׳ לשרת בקודש. תלי׳ במחלוקת רבותינו התוס׳ והרמב״ם. דהתוס׳ ס״ל דבלבישת ימי החינוך היה עובד איזה עבודה בשמונה בגדים כל שבעה והיינו דאי׳ ביומא די״ב לובש שמונה ומהפך בצינורא. והוא משום מצות רבוי יום א׳ בזמן דא״א יותר. וה״ה כל שבעה לכתחלה וא״כ הפי׳ לשרת בקודש בשבעת ימים הללו יהיה עובד בעצמו איזו שירות בבגדים הללו. אבל דעת הרמב״ם בהל׳ כלי המקדש פ״ד הי״ג דכל שבעת ימים הללו היה אסור בשום עבודה אלא לובשם ומשתחוה בהם כדתנן במס׳ תמיד פ״ז בזמן שכה״ג נכנס להשתחוות כו׳ וכ׳ הרמב״ם בה׳ ביאת המקדש פ״ב דהשתחויה לחוד דומה לעבודה אבל עבודה ממש אסור. ולא דמי להא דיומא הנ״ל דהתם כשר בלי רבוי כלל משום שא״א. והדברים עתיקים. וא״כ הפי׳ לשרת בקודש אחר שבעה ימים יהי׳ משרת ג״כ בהם:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 29 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e