ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך. הודיע לו ה׳ עת רצון לכל אדם באופן שלא יראה את כבודו אלא כאשר ישמע העברת טוב ה׳ היינו י״ג מדות רחמים וגם ישמע שם ה׳ לפני י״ג מדות אלו אזי ידע שבעת ההיא וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם. מי שראוי לחנינה יחונן ומי שמבקש רחמים ירוחם. וענין שני דברים אלו. הן המה כדרך מלכותא דארעא בטוב לב המלך אזי נותן אות הכבוד למיודעיו ולא שמוצאים בזה פרנסה וכדומה רק שאותו אות הוא בא לחן ולחסד היינו נשיאת כבוד ועוד עושה באותו יום טובה. שמי ומי שבא לבקש רחמים על דבר הנצרך לו אזי מפיק רצון. וכן דרך ה׳ באותו עת רצון וחנתי את אשר אחון למי שראוי להרים קרן כבודו. אע״ג שאינו מבקש כלל מ״מ המקום מרים קרנו. ומי שמבקש רחמים בצר לו יהי׳ ראוי או אינו ראוי מ״מ ע״פ מבוקשו כי צר לו משיג מדת רחמים. ונמצא משמעות וחנותי וגו׳ למי שאינו מבקש אלא שראוי להשיג מעלת הכבוד. ורחמתי וגו׳ למי שמבקש תפלה על איזה דבר. כ״ז הודיע הקב״ה על שאלתו לדעת מתי עת רצון לאיזה תפלה לכל אדם. ולא בשביל שהוא משה:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 33 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e