העמק דבר על שמות · פרק 4 · פסוק 19

לך שוב מצרים. לחלוטין ולא בדרך עראי:

כי מתו כל האנשים וגו׳. ולא אמר כי מת אותו פרעה שרדף אחריו. כי באמת לא ירא מפרעה כלל. שהרי גם בל״ז הוא שלוח קשה אליו. והרי הוא מובטח מפי ה׳ כי אהי׳ עמך. אבל מאנשי ישראל שהיו רודפיו ירא מאד כמש״כ לעיל ג׳ י״ב. שלישראל לא היתה ההבטחה מה׳ שיהי׳ עמו להעניש לכל מי שיפגע בו לרעה חלילה. מש״ה הודיע לו ה׳ כי מתו כל האנשים. שכוון ביחוד על ישראל. כדאיתא בנדרים ד״ז. וכ״כ בת״י להלן י׳ כ״ח עה״פ כי ביום ראותך פני תמות. אמסור יתך בין ידיהון דעמא האלין דתבעי ית נפשך למקטל יתך. השכיל לתרגם שבודאי ידע פרעה שאין בידו להרגו. דאלו הי׳ בידו להרגו כבר הי׳ הורגו אלא ע״כ הפחידו שימסרהו ליד רשעי ישראל. [נמצא פי׳ הגמרא שם כי מתו כל האנשים שהענו. לא כמש״כ הר״ן שם שלא היה עוד דבריהם נשמעים למלכות. אלא כאשר הענו לא מצאו בעצמם ידים לעשות רע. וכ״כ התוס׳ ע״ז ד״ה א׳ בשם י״מ והכי מפורש בת״י להלן י׳ כ״ט]. והנה מדאמר ה׳ למשה טעם כי מתו וגו׳ מבואר שלא הי׳ במה שאמר לך שוב מצרים אזהרה לעשות כן. דאלו היה אזהרה. שוב אין פחד האנשים פחד נגד שומר מצות ה׳. אלא ודאי שלא הי׳ אלא ידיעה שיוכל לשוב אם ירצה כי אין ממה לפחוד עוד ועי׳ בסמוך: