העמק דבר על שמות · פרק 16 · פסוק 4

הנני ממטיר לכם וגו׳. לא אמר הקב״ה עוד שמעתי את תלונות ב״י. ולא הקפיד על דבריהם. באשר לא נראה התלונה כ״א על משה ואהרן לפי דעתם. וגם זה היה בצדק כי אין אדם נתפס על צערו ועל פת לחם יפשע גבר. ומה שכללו בתלונתם סיר הבשר אינו אלא כמו מחשבה שבלב. ולא רצה הקב״ה לישא עליהם אשם. וממילא לא היתה השעה נותנת ליתן בשר כלל. אחרי שלא בקשו בפה מלא. ואם היו מבקשים היה נחשב לאשמה כמו שהיה במתאוננים:

לחם מן השמים. לפי סדר הלשון היה ראוי לומר הנני ממטיר לכם מן השמים לחם אבל א״כ היה במשמע חמשת המינים שהרי לא נקרא לחם בתורה אלא דבר שבא לידי חמץ. היינו חמשת המינים. ע״כ היפך ה׳ את דברו מן השמים. כדי שיובן גם על תיבת לחם שלא קרא סתם לחם אלא לחם שמים בכנוי:

ולקטו דבר יום ביומו. זה הלשון משמעו שלא יתאחר חק היום על יום מחר. כדאי׳ בתמורה די״ד בפ׳ מוספין. וע׳ מש״כ לעיל ה׳ י״ג. וכאן לכאורה אינו מובן. וכי תעלה ע״ד שיגיע מאכל היום למחר. ומה מקרא חסר אם היה כתוב ולקטו יום יום. אלא בא ללמדנו שדין של האדם בהשגת מזונותיו לפי זכותו יבא ביומו ולא יאוחר. שהרי ידוע מספרי פ׳ בהעלותך וגמ׳ פ׳ יוה״כ שנשתנה המן באופני הגעתו לפי זכות האדם ואמר ה׳ שאותו הדין לפי המעשים יהי׳ ביומו. ולא כמו לדורות שבא בסתרי הטבע שאין דינו של אדם נגלה באותו יום. אבל במן שהיה מעשה נס יבא דבר יום ביומו:

למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. אם יהא שוקד בתורה אם לא. וכבר ביארנו בס׳ בראשית כ״ב א׳ בשם מ״ר שיש שלשה אופני נסיון. ובאשר הדבר ברור שכל א׳ מישראל יראה לזכך דעותיו לידיעת ה׳ בכל לילה. וכמו שפירש משה אח״כ ערב וידעתם וגו׳ וכמו שיבואר. אבל הנסיון יהיה אם ילך מי שבכחו להיות שוקד בתורה. שעסק התורה הוא מוסר ה׳. משום שקשה על האדם יותר מכל מחשבות ידיעת ה׳. וכמש״כ בס׳ דברים י׳ ו׳. שע״כ נקראת מוסר: