נחל קדומים על תורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 5

הנה עם יצא ממצרים וגו'. אפשר דרצה להזכיר לו תרתי לרעותא אחת שהוא היה מיועצי פרעה ויעץ לשעבדם כמו שיש סברא זו ברז"ל למ"ד. וסוף דבר לא הועילו מצרים בכשפיהם ותוקפם ונסרחה חכמתו ויצא העם הזה ממצרים. וזאת שנית אתיא מכללא תוקפו של משה רבינו ע"ה עם בלעם שהוא היה רוצה למלוך בכוש ומשה רבינו ע"ה היה סיבה שינוס בלעם ומלך משה כמ"ש בס' הישר ושתים הנה להדאיב נפשו וישים כל מעייניו לקללם ולהרע להם. ובהכי ניחא שאמר לו אולי [אוכל] נכה בו בלשון ספק ואמר תכף כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר והוא לשון ודאי והוו תרתי דסתרן אמנם פחים טמן לו באמור הנה עם יצא ממצרים שלא הועילה עצתך וכל חכמת מכשפי וחרטומי מצרים. ולזה אני מסתפק אם תועיל וז"ש ועתה בוי"ו הנוסף ר"ל בהיותך צר ואויב להם תוסיף עתה לקללם אולי אוכל וגו' כי אני מסתפק בראותי הצלחתם וכל כשפי מצרים נתקו מוסרות כי ידעתי אשר תברך וגו' ואשר תאור יואר לשאר אומות הוא ודאי אמנם לגבי ישראל יש לי ספק. וכל זה הוא להעמיס על בלעם שישתדל בכל כחו לקללם קללה נמרצת שודאי תחול עליהם וזה כל פרי האר"ש. ומורי הרב ז"ל פירש דיש להסתפק אם בגוים יש שליח לדבר עבירה כמו שיראה הרואה מתוך דברי הרב פרשת דרכים דרוש שני (דף ו') וזה ספק בלק דשמא יש שליח וא"כ בלק הוא המקלל ולא יהיה לו סגולה כמו אם בלעם עצמו היה מקלל והוא על דרך אתמחי גברא ואתמחי קמיעא וז"ש ועתה לכה נא ארה לי שאתה שליח במקומי לקללם אולי אוכל דכיון שאינו נחשב דאתה מקללם אולי לא יועיל כי ידעתי אשר תברך אתה מעצמך מבורך ואשר תאור יואר אך עתה שהוא בשליחותי אפשר שלא תחול הקללה דצריך שתהא אתה המקלל מעצמך עכ"ד ז"ל. ואולי במלחמת סיחון בלעם מעצמו בלי שליחות קללם. ועוד יש לצדד בזה ועיין מ"ש אני בעניי בקונטרס עין זוהר מערכת אלף אות נ"ד ואכמ"ל: