ומיד בן נכר: נ"ל כאותו פי' שדחה רנה"ו, כי אחר שאמר ובארצכם לא תעשו משמע שמותר לקנות מן הגוים בהמות מסורסות, לאכילה או לעבודת הקרקע או לרכיבה וכיוצא, והיה אפשר להעלות על הדעת שיהיה מותר לעשות מהן גם קרבן, לכך אמר שזה אסור. ומה שמביא אותי להחזיק בפירוש זה הוא מפני שהכתוב מסיים לא ירצו לכם, משמע שישראל הוא המביא הקרבן, ורנה"ו בקש להולמו באמרו לפי שנחשב להם לרצון שבנו מקדש לה', ומאספי ארץ גוים יבאו להשתחוות בו למלך ה' ולהקריב לו קרבן; וזה הבל, כי מליצת לא ירצו לכם אינה אלא כמו ונרצה לו, ואינה חוזרת אלא לבעל הקרבן. ועם כל זה אין ספק שהדין דין אמת שאסור לנו להקריב מעוך וכתות אפי' בשביל בן נכר, שנ' ומעוך וכתות לא תקריבו לה'.
קריאה במקור
שד"ל על ויקרא · פרק 22 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dcf69f4593fe3a2a351335f5ff82c88d650ffbec1da5772947b1cd0f889a74a5