אבן עזרא על יונה · פרק 1 · פסוק 1

זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש. וכן כתיב הוא: אשר דבר ה' ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר. יש לתמוה איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו והוא בידו והכל מלא כבודו, ואיך יתנבא מורה פי השם והוא כתוב כי הוא הנביא?! והגאון אמר: כי הלך אל נינוה וקרא עליה, ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: קראן לו ויאכל לחם. ואני אומר: כי אין זה כמו זה, כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל אם לא קראו לו, רק פגע בו ודבר עמו. ועוד: אם יונה מלא דבר השם למה היה בורח, והוא אמר: על קדמתי לברוח תרשישה?! ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם, להוציא עמו ואף כי יונה שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו: שתבע כבוד הבן. ועתה ארמוז לך סוד: יש עושה חרוזים בתולדתו בלי למוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל ככה יוכל שלא לקבל, ונקל הוא האחרון מן הראשון וכל הנביאים לבד ממשה, אחר עבור כבוד השם על פניו נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום על כן אמרתי על אברהם אבינו בנבואה, על נסיון האלהים ולקח המאכלת, ואזנו נוטה לשמוע מהרה וכאשר חיפשתי בכל המקרא לא מצאתי מלת בריחה, רק דביקה.

על מלת פני – כמו: ומפניך אברח, ויברח יפתח מפני אחיו. והנה לא מצאתי בנבואה, יונה שברח מפני השם רק מלפני השם. וכתוב: חי ה' אשר עמדתי לפניו. והנה כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם, וככה: ויצא קין מלפני ה' על כן אחריו: ומפניך אני אסתר כי פני האדמה לפני ה'. ועוד כתוב: לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים, מפני פחד ה', וכתב: לבוא עמהם תרשישה מלפני ה', והמשכילים יבינו.