הטור הארוך · בראשית · פרק 38 · פסוק 24

הוציאוה ותשרף. פירש"י לפי שבתו של שם היתה ובת כהן שזינתה בשרפה. והקשה הרמב"ן דמה שבת כהן שזינתה בשריפה היינו ארוסה או נשואה אבל שומרת יבם בין ישראלית בין כהנת אינה אלא בלאו וכי תימא משום שהי' יבום נוהג בבני נח ואזהרתן הוא מיתתן הא מוכח בסנהדרין שאין יבמה נוהגת בבני נח כלל. ועוד קשה דכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא סייף. ועוד מה שאמר צדקה ממני כ"ש שהי' לה להתחייב ופי' הוא בשביל שהי' קצין ומושל בארץ והכלה אשר תזנה אין נדונית כמשפט שאר הנשים הזונות אך כמבזה את המלכות ועל כן אמר הוציאוה ותשרף כי באו לפניו לעשות לה כל אשר יצוה והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות. ועל דרך הפשט שהי' משפט שהאשה שמזנה תחת בעלה שמוסרין אותה לבעלה והוא דן אותה לחיים או למות כרצונו והיא היתה מיועדת לשלה בנו והיא להם כאשת איש בנימוסיהם. ור' יהודה החסיד פי' כי לא דנה לשרפה אלא שישרפו לה רושם בין פניה לסימן שהיא זונה וכשידע שהיתה ממנו ולא היתה זונה לא עשה לה דבר. עוד מקשים על מה שאמר יהודה הוציאוה ותשרף והלא יהודה הי' מלך ומלך לא דן ולא דנין אותו ועוד בדיני נפשות מתחילין מן הצד ועוד היאך הי' דן על כלתו ומתרצים שיצחק ויעקב ויהודה דנוה והתחילו ביהודה מן הצד. ובמדרש יש ששם בעצמו דנה ואי אפשר להיות שכשתדקדק בחשבון שנות דור ודור תמצא שכבר מת ומה שאומר בע"ז פרק ב' הבא על הפנוי' בית דינו של שם גזרו מפני מעשה דתמר לא שהי' קיים אלא כל בית דינו אחריו נקרא על שמו: