הטור הארוך · בראשית · פרק 37 · פסוק 2

אלה תולדות יעקב. פירש"י אלה ישוביהן וגלגוליהן עד שבאו לכלל ישוב וכעין זה פי' ר' אברהם אלה המאורעות לשון מה ילד יום. וכתב הרמב"ן שאין זה הלשון נופל אלא בימים כמו מה יולד יום והנכון בעיני אלה תולדות יעקב יוסף ואחיו שיזכור ואחז הכתוב דרך קצרה בשמם שכבר הזכירם למעלה אלא אמר אלה תולדות יעקב יוסף ואחיו שאירע להם כך וכך ואפשר שרומז לכל הנזכרים בספר הזה שבעים נפש כאשר הזכיר בתולדות עשו בנים ובני בנים ומלכים ואלופים כל אשר היה בהם עד שעת מתן תורה כך מונה בתולדות יעקב בניו ובני בניו וכל זרעו:

והוא נער את בני בלהה. פירש"י שהיה עושה מעשה נערות ואונקלוס תרגם והוא רבי ורוצה לומר כי מיום היותו נער הוא עמם כי הם גדלוהו ושרתוהו. והרמב"ן כתב והוא נער חוזר למעלה והכי פי' אלה תולדות יעקב יוסף שהוא נער בן י"ז שנה היה רועה את אחיו בצאן. ור' אברהם פי' והוא נער את בני בלהה פי' בעבור היותו נער שמוהו בני השפחות שמש שלהם כי אם ישמש בני הגבירות לא היה הדבר רע בעיניו וזאת היתה דבתם שמביא עליהם. אי נמי בשביל שהיה קטן מכלם קורהו נער אפי' יהיה גדול כמו לנער לאבשלום:

את בני בלהה. פירש"י לפי שאחיו מבזין אותם והוא מקרבן:

נשי אביו. פי' כי נשיו היו שלקחם לנשים ולא קראם שפחות אלא עם רחל ולאה בעבור כי הם גבירות להם וכן וישם השפחות ואת ילדיהן ראשונה לומר בעבור שהיו שפחות לרחל וללאה שם אותן לפניהם וכן וישכב בלהה פלגש אביו לומר שאלו היתה גבירה לא היה עושה כן ויתכן כי בחיי רחל ולאה קראן שפחות ופלגשים ועתה מתו ולקחן לנשים:

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה אומר לאביו. והקשה הרמב"ן א"כ בני השפחות היו אוהבין אותו למה לא הצילוהו והרי ד' היו וראובן עמהם והיה בהם כח להצילו ועוד נראה מהכתו' כי כלם הסכימו במכירתו אבל לדעת רבותינו בבראשית רבה כי על כלם מוציא דבה ופי' את בני בלהה שתמיד לא היה נפרד מהם בעבור שהוא נער צוה אביו לבני השפחות שילוו תמיד עמו וישרתוהו אבל לא צוה עליו לבני הגבירות לשרתו והוא מביא דבה מבני השפחות שהיה תמיד עמהם רועה ועל כן שנאוהו ואחר כך אמר כי אביו אהבו ויראו אחיו כי אביו אהבו מכלם וישנאו בו נמצא שנוי מכלם כי בני הגבירה היו מתקנאין בו בשביל אהבת אביהם לו יותר מלהם והם בני הגבירו' כמוהו ובני השפחות שנאוהו בשביל דבתם רעה שהיה מוציא ומביא אל אביהם מהם ולא בשביל מעלתו כי ראוי היה שיטול מעלה עליהם:

דבתם רעה. פי' הרמב"ן להפליג כי כל דבה רעה הוא. פי' רש"י שאמר עליהם שמזלזלין בבני השפחות וחשודים על אבר מן החי ועל הערוה ותימה אם היה אמת למה נכשל בשלשתן ואם לא היה אמת צדיק כמוהו למה יוציא דבה רעה כזאת ומתרצים אפילו אם תמצא לומר שהיה אמת לא היה לו להעיד יחידי כדאיתא התם טובי' חטא אתא זינגיד אסהיד נגדיה רבא וכו':