רק חזק לבלתי אכול הדם. אמרו רבותינו מלמד שהיו שטופים בדם וכו'. וכתב הרמב"ן ודאי זה הטעם מספיק לריבוי אזהרות שבו אבל אין מתישב לי למה אמר זה הלשון רק חזק כי מה חוזק ואימוץ יש בהזהר מן הדם והיה ראוי שיאמר לאומרו תשמר לך לבלתי אכול הדם ומצאנו לשון חוזק כשמזהיר בכל המצות שאמר הב"ה ליהושע רק חזק לשמור לעשות כל המצוה אשר ציוך משה עבדי אבל במצוה אחת לא נמצא כן ומה צורך לחיזוק בשב ואל תעשה ממצות לא תעשה אחת אבל נראה כי הזכיר בה חיזוק מפני שבמצרים דבקו בו כי היו זובחים זבחיהם לשעירים כדכתיב ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים והיתה העבודה ההיא באכילה מן הדם כי היו מקבצים הדם לשדים והיו אוכלים עליו וממנו כאלו הם קרואים לשדים. ולא שיהיה זה עיקר טעם איסור הדם כי הפסוק מפרש טעמו כי הדם הוא בנפ' יכפר אבל מזה היו שטופים בו והנה היו מתנבאים בו ומגידים בו עתידות ולכך הזהיר הכתוב שאם ישמע מאוכלי הדם דבר עתיד ובא האות והמופת אל יפתה לבו אבל יחזיק בתומתו ובאמונת השם ואל יאכל מן הדם בשום ענין ואל ינסה המעשה ההוא:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 12 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e