הטור הארוך · שמות · פרק 13 · פסוק 15

ולטוטפות בין עיניך. טוטפות נקרא הראש מקום הנחת תפילין כמו טוטפות וסנבוטין בפרק במה אשה יוצאה דהיינו שמקפת הראש עד המצח. אי נמי על שם שמונחין בין העינים לשון הבטה כמו שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין פי' מביטין למרחוק. ואמר לטוטפות לשון רבים כי הם הרבה בתים כאשר קבלנו צורתם מאבותינו. כתב הרמב"ן שורש המצוה הזאת שנניח כתוב יציאת מצרים על יד שמאל שהלב נוטה לה ועל הראש כנגד המוח שהן משכנות המחשבה ועל כן אמר ולזכרון בין עיניך שיונחו במקום הזכרון בין העינים שהוא ראשית המוח וחזר ואמר בפרשה אחרת לטוטפות בין עיניך לפרש שאין המצוה בין העינים למטה אלא בגובה הראש בטוטפות ומקיפין כל הראש ברצועותיהן והקשר הוא על אחרית המוח המשמר לזכירה. וכתב בפרשת קדש ובפרשת והיה כי יביאך לטוטפות מפני המצו' הזאת שנצטוינו בהם לעשות יציאת מצרים טוטפות בין עינינו ובפרשת שמע והיה אם שמוע נצטוינו שנעשה המצות גם כן טוטפות דכתיב בהו והיו הדברים האלה וגו' והיו לטוטפות בין עיניך ולכן אנו כותבין גם ב' הפרשיות ההם לטוטפות שהן מצות הייחוד וזכרון של המצות ועונשן ושכרן וכל זה שורש באמונה: ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. מעת היות ע"ז בעולם מימי דור אנוש התחילו הדעות להשתבש באמונה מהם כופרים בעיקר ואומרים שהעולם קדמון ומהן מכחישין ידיעתו הפרטית ומהם שיודו בידיעה ומכחישין בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמם עונש או שכר וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל ביטול הדעות האלה כלם כי המופת נפלא מורה שיש לעול' אלוה מחדש יודע ומשגיח ויכול וכאשר יהי' המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה כי ידבר אלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים ותתקיים עם זה התורה ולכן אומר הכתוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ להורות על ההשגחה שלא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר למען תדע כי לה' הארץ להורות על החידוש כי הם שלו שבראם מאין ואמר בעבור תדע כי אין כמוני להורות על היכולת שהוא שליט בכל כי בכל זה הי' פרעה ועבדיו מכחישין או מסתפקין ואם כן האותות והמופתים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל יום לעיני כל רשע צוה אותנו שנעשה אות וזכרון לכל אשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחר והחמיר מאוד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח והוצרך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו ושנכתבנו עוד על פתחי הבתים במזוזות ושנזכור בפינו בקר וערב כמו שאמרו אמת ויציב דאורייתא ממה שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ושנעשה סוכה בכל שנה וכיוצא בזה מצות רבות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל הדורות עדות בכל המופתים שלא ישכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להשחית אמונת האלהים כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוין בענייניה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא ובהשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פנות התורה מלבד שהודה שחסד הקב"ה גדול מאוד על עושי רצונו שהוציאנו מעבדות לחרות ולפיכך אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאוד שבכל שעה אדם מודה לאלהיו וכונת כל המצוות שנאמין ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלה וכונת בתי כנסיות וכונת תפלת הרבים הוא שיהי' מקום לבני אדם שיתקבצו בו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהן יסוד התורה כולה שאין לאדם חלק בתורת משה עד שיאמין בכל דברינו ומקרינו כולם נסים ואין בהם ממנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם נעשה המצות יצליחנו ואם נעבור עליהם יכריתנו ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבוא ביעדי התורה בענין הברכות והקללות כמו שכתוב ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ואמר על עזבם את ברית ה' אלהי אבותם שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת השם בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך: