הטור הארוך · שמות · פרק 13 · פסוק 17

ויהי בשלח וגו' כי קרוב הוא. פירש"י ונוח לשוב למצרי' ויתנו לב לשוב אם יראו מלחמ'. וכתב הרמב"ן א"כ היה לו לפסוק להקדים כי אמר אלהים ולכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים כי קרוב הוא לכן פי' כי קרוב הוא וטוב לנחותם הדרך ההוא כי אמר אלהים פן ינחם וגומ' ולפי זה כי קרוב פי' אף כי קרוב הוא כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך. וי"מ כי קרובה היא השבועה שנשבע אברהם לאבימלך אם תשקר לי ולניני ולנכדי. וי"מ כי קרוב הוא שלא הגיע עדיין מה שנאמר ודור רביעי ישובו הנה. וי"מ כי קרוב הוא שפלשתים קרוב למצרים שנאמר ומצרים ילד את לודים ואת ענמים וגומר וכיון שיראו פלשתים שיברחו ממצרים יעזרו פלשתים ויחזירום. וי"מ כי קרוב הוא שעשו פלשתים לבני אפרים שיצאו ממצרים והרגו אנשי גת ואם יראו ישראל מה נעשה להם יחזרו להם ומנין כ"י הקדימו לצאת שטעו בל' שנה. וי"מ כי קרו' הוא המלחמה אם ימצאו מלחמה תוך ג' ימים קודם שיעברו הזמן שקבעו לפרעה לשוב ישובו כי יקבלום מצרים אבל אם יעברו הזמן אף אם ימצאו מלחמה לא יחזרו כי לא יקבלום מצרים כיון שבגדו בהם ועברו הזמן שקבעו להם לחזור:

בראותם מלחמה. פירש"י מלחמת עמלקי והכנעני. והרמב"ן כתב מלחמת עמלקי והכנעני לא היה ראוי לשוב בעבורה כי הוא בא עליהם מארצו ואף אם ישובו למצרים הוא ילחם עמהם אלא טעם המלחמה שאם יעברו דרך פלשתים והם לא יתנום עבור בארצם בשלום ישובו למצרים אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם רחוקים ממצרים ולא יוכלו לשוב: