קריאה במקור

הטור הארוך · במדבר · פרק 22 · פסוק 23

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
ותרא האתון את מלאך ה'. כתב הרמב"ן אי אפשר לומר שראתה המלאך בעיניה כי מלאכי ה' השכלים הנבדלים אינן גוף שיראו לחוש העינים וכאשר יראו לנביאים ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת כאשר תגיע למעלת הנבוא' וכ"ש שלא יראה לעיני בהמה על כן תוכל לפרש ותרא האתון כי הרגישה בדרך דבר מפחיד מלעבור והוא המלאך אשר יצא לשטן כענין ולבי ראה הרבה חכמה ודעת שאומר על המחשבה ולא על הראות. ומה שאומר:
2
וחרבו שלופה בידו. לא שראתה לא החרב ולא המלאך אלא פי' הפסוק מפני שהיה המלאך נכון להכות בה חרדה חרדה גדולה נראה לה כאילו באין לשחוט אותה ועל כן כאשר אירע הנס ששם לה הבורא הדבור אמרה לבלעם ההסכן הסכנתי לעשות לך כה שלא ידעה למה עשתה עתה כן ולאונסה נעשתה בה כך ולא אמרה לו הנה מלאך עומד לנגדי כי לא עלתה השגתה לדעת זה כלל. ואם נאמר שהמלאכים הנראים בדמות אנוש יושגו אף לעיני הבהמות א"כ איך לא יראנו בלעם והוא לא הכה בסנורים אלא יתכן שהוסיף בהשגת עיניה מי שהוסיף בה הדבור וראתה כאדם ולא הזכיר הכתוב ויגל ה' את עיני האתון כאשר באדוניה כי הענין כולו באתון נס גדול כבריאה חדשה ואינו נקרא גילוי עינים בלבד. אבל רבותינו לא הזכירו בנסים רך פתיחת הפה. וטעם זה הנס להראות לבלעם מי שם פה לאדם או מי ישום אלם להודיעו כי השם פתח פי הנאלמים וכ"ש שיאלם כרצונו פי המדברים גם ישים בפיהם לדבר כרצונו להזהירו שלא ילך אחר נחש וקסם ויקללם בהם כי מנחש וקוסם היה:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e