הטור הארוך · במדבר · פרק 21 · פסוק 9

ויעש משה נחש נחושת. פירש"י לא אמר לו לעשות נחשת אלא אמר משה הב"ה אמר לי לעשות נחש אעשנו נחשת לשון נופל על הלשון. וכתב הרמב"ן ולא הבינותי זה שהב"ה לא אמר לו נחש אלא עשה לך שרף ורוצה לומר כי הלך משה אחר שם העצם אשר לו. והנראה בעיני בסוד הדבר שהוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס שתסיר הנזק במזיק ומרפא החלי במחלא כמו שאמרו בויורהו ה' עץ וידוע בדרכי הרפואות שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם או בראות דמותם עד כי נשוכי הכלב השוטה וכן שאר הבהמות השוטות אם יביטו במים יראה להם שם בבואת הכלב או המזיק וימותו וכן ישמרו אותם הרופאים מלהזכיר בפניהם שם הנושך אותם כי נפשם תדבק במחשבה ההיא ולא תפרד ממנה עד שתמית אותם וכבר הזכירו דבר מנוסה מפלאות התולדות כי נשוך הכלב השוטה אחרי שנשטה בחוליו אם יקובל השתן שלו בכלי זכוכית יראה בשתן דמות גורי כלבי' ואם תעביר המים בבגד לסננם לא תמצא בבגד שום רושם וכשתחזיר' וישתהו לכלי הזכוכית שם שעה תראה בהם גורי הכלבים ומפני זה היה ראוי לישראל נשוכי הנחש שלא יראו נחש ולא יזכירוהו להם כלל וצוה הב"ה לעשות למשה דמות שרף והוא הממית אותם וידוע כי הנחשים השרפים אדומי העינים רחבי הראש שגופם כעין הנחשת בתוארם ולכן לא מצא לקיים מצותו בשרף בלתי שיעשה נחש מנחשת כי הוא דמות נחש שרף ואם יעשנו מדבר אחר היה דמות נחש ולא דמות שרף. ומה שאמרו לשון נופל על לשון כי הזכרת השם בלבד מזיק ולכן צוהו לעשות דבר המזיק שהוא ממית בטבע בהביטו בו וכאן היה מחיה להודיע כי השם יתברך הוא הממית והמחיה. ובמדרש יש שהב"ה אמר למשה לעשות נחש והוא עשה שרף והוא הטעם מפני שהעם דיברו באלקים ובמשה ושלח בהם שני מזיקים ליפרע מהם נחש לכבוד ה' ושרפים לכבוד משה ובאו העם להתחנן לפני משה שיתפלל לשם שיסיר מעליהם הנחש כי ידעו בענותנותו של משה שימחול להם על שלו ויסיר מעליהם שרף שנשתלחו בהם לכבודו וכן עשה והתפלל בעד הנחש והב"ה אמר אני אמחול להם על שלי אלא עשה לך שרף ששלחתי בהם לכבודך והוא לא רצה אלא אדרבה שלי מחול להם ועשה נחש שימחול הב"ה גם על שלו: