וכפר על הבית וטהר. כתב הרמב"ן הכפרה הזו בצפור המשתלחת שתשא הצפור את כל עונותיו אל מחוץ לעיר אל פני השדה כענין הכפרה בשעיר המשתלח שאין עונש הנגע הנראה בביתו של אדם כעונש הנגע שבגופו להצריכו חטאת ואשם כי די לו כפרה הראשונה שיביא המצורע לטהרתו שהן הצפרים ועץ הארז והאזוב. וי"מ דכל כפרה דכתיבה במצורע בין באדם בין בבית וכן גבי יולדת וזב אינו לשון כפרת עון אלא לשון נקיון כמו לכפורי ידיה בהאי גברא דכפרה ממש לא שייך בהו אע"ג דנגעים באים על החטא מניגעיה איכפר ליה וכן יולדת אע"ג שהיא חוטאת מ"מ לפי הפשט אין קרבנה באה על חטא:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 14 · פסוק 53
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e