ואם ישוב הנגע ופרח בבית. כתב הרמב"ן הנגע הזה שבא באבנים אחרות ובעפר אחר אינו הנגע הראשון ואינו דומה לפריחה האמורה באדם ולפשיון שהוא שב למקומו הראשון בטבעו כי פעמים רבים תסתתר הליחה תחת העור ותשוב אל פנימי הגוף ואחרי כן תשוב ותמשך אל העור ואל חיצוני אבל הענין הזה שאינו טבע אלא נגע ומכת אלקים שתהיה רוב רעה באה במקום ההוא ולכך לא אמר הכתוב ואם ישוב הנגע ופרח באבנים ההם אלא אפי' נולד במקום אחר מן הבית ואפי' ממראה אחר שאינו ממראה הראשון נדון כחוזר ופורח ואינו נדון כנגע חדש שנולד בתחלה וזה פי' בבית כי כל הבית יהיה דינו כן והטעם כי הרוח הרעה לא תסור מן הבית ההוא אלא תמיד תהיה בו באחת מהמקומות להבעית את בעליו. עוד יישב פי' המקראות לפי המדרש בענין שאין צריך להקדים פסוקים המאוחרים ועיין בפירושיו:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 14 · פסוק 43
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e