שלח ידך ואחוז בזנבו. פי' אחיזה בעלמא והוא לא יכול כי הנחש רצה לישמט מידו עד שהחזיק בו וזה סימן שמשה חשב כאשר יבוא למצרים כי מיד ישלחם ולא שילחם עד שחזק עליו נגעים גדולים והאות השני כנגד כל ישראל שהיו טמאים בגילול מצרים הראה לו שיחזירו בתשובה כידו שחיתה מצרעתה. וי"מ שהוא סימן לישראל שהיו חופשים ונגעם השם בעבודת פרך והוא ירפאם וישובו חופשים:
קריאה במקור
הטור הארוך · שמות · פרק 4 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e