הטור הארוך · בראשית · פרק 12 · פסוק 6

ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. פי' להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם אע"פ שאמר ואנכי ערירי היה ירא שמא גרם החטא כשאיחר מלהוליד. וכתב הרמ"בן נכתבו כל המסעות ומאורעות של האבות כי הם סימן לבנים כי כל גזרת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל הפועל בדמיון תהיה הגזירה מתקיימת על כל פנים ולכך עשו הנביאים מעשים בנבואה כמאמר ירמיהו שציוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את הספר תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת וכן ענין אלישע ויאמר ירה ויור ויאמר חץ תשועה לד' וחץ תשועה לארם לפיכך עושה הקב"ה דמיונות לאבות כדי לקיים הדבר לבנים וזהו רמז כמו שבניו כבשו זה המקום תחילה קודם שנשלם עון האמורי כך החזיק הוא באותו מקום תחילה. לכך אמר והכנעני אז בארץ לומר אע"פ שהכנעני אז בארץ החזיק הוא באותו מקום והלך משם ונטה אהלו בין בית אל ובין העי כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה. ויתכן עוד שהזכיר והכנעני אז בארץ להורות על ענין הפרשה לומר כי אברם אז בארץ כנען ולא הראהו השם הארץ אשר יעדו ועבר עד מקום שכם והכנעני אז בארץ ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לשם ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם והבטיח אותו בנתינות הארץ וסרה יראתו כי כבר הבטיח בארץ דכתיב אשר אראך ואז בנה מזבח לשם לעובדו בפרהסיא. ואלון מורה זהו מקום שכם ונקרא ג"כ אלון מורה כדכתיב מול הגלגל אצל אלוני מורה ושם הר גריזים והר עיבל בשכם. ואמר לד' הנראה אליו כי הודה לשם וזבח לו זבח על שנראה אליו כי הנה לא נראה אליו ולא נתוודע אליו לא במראה ולא במחזה ולא אמר לו לך לך אלא בחלום או ברוח הקודש. וי"מ והכנעני אז בארץ להודיע חסדי המקום עם אברה' שאע"פ שהכנעני אז בארץ ואברהם היה עובר בארצו במקנה רב ורועה במרעיהם לא הריעו עמו שהשם נתן בלבם שלא יעשו עמו רעה: