הטור הארוך · שמות · פרק 12 · פסוק 40

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. פירש"י ת' שנה משנולד יצחק משהיה זרע לאברהם נתקיים גר יהיה זרעך בארץ לא להם ול' שנים משנגזרה גזירה עד שנולד יצחק והוא מדרש רבותינו. וכתב הרמב"ן וזה אינו נראה שכל ימי אברהם לא יקרא הגלות בזרעו ופשט הפסוק כי השם אמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך טרם תתי להם הארץ ימים רבים ד' מאות שנה ולא חשש להודיעו הל' כי אמר לו ודור רביעי ישובו הנה להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ת' שנה עד דור הרביעי שיהיה שלם עון האמורי ורמז לו הל' שנה כי עמדם במדבר לא הי' מפני עון האמורי שלא נשלם אלא מפני חטאם ופי' הפסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד מלאת ת"ל שנה בארץ לא להם והודיענו הכתוב כי עתה בצאתם נשלמה הגלות והוציאם מעבדות לחרות לא שיוציאם ממצרים ויהיו עוד גרים בארץ לא להם ובעבור שכבר הזכיר הענין הזה והודיע בו לא חשש להאריך בו שלא בא הכתוב אלא להודיע הל' שנה שניתוסף להם דרך קצרה שנשלמה במצרים ת' שנה שאמר לאברהם ועוד ל' שנה ודומה לו והימים אשר הלכו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה פי' להשלים החשבון של ל"ח שנה כי לא הלכו מקדש ברנע עד נחל זרד ל"ח שנה כי ישבו בקדש ימים רבים. והמחוור שבכלן לפרש כי הגזירה היתה ת' שנה מן היום ההוא והל' שנה שניתוספו עליהם בעון הדור כי אם יגזר על האדם בחטאו גלות ויסורין שאין עונש הראשון הבטחה לו שלא יענש עוד בעון אשר יעשה והנה היה על אברהם גזירה שיהי' זרעו גר בארץ לא להם ת' שנה ולא היתה לו הבטחה אלא שאמר לו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולא אמר לו הזמן מתי ואפשר שיצאו מיד אחר ת' שנה או זמן רב אחריהם. ועוד שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטלה אלא במקום שבועה וידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים ובטלו המילה וכתיב וימרו בי ולא אבו לשמוע לי איש שקוצי עיניו לא השליכו ועל כן ארך גלותם ל' שנה והי' ראוי שיתארך אלא שעסקו והרבו בתפלה כדכתיב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים וישמע אלהים את נאקתם וכתיב ונצעק אל ה' אלהינו וישמע את קולינו מכל זה נראה שלא היו ראוים לגאול מפני הקץ אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו ולמה יקשה אם נתארך קצם ל' שנה בעונם והנה נתארך עליהם מ' שנה בעון המרגלים והיו בעינוי וברעבון כדכתיב ויענך וירעיבך ולא נתקיים בהם ודור רביעי ישובו הנה שבאותם מ' שנה נחלף הדור ואפשר כי הי' זה סיבת בני אפרים שיצאו ל' שנה קודם ביאת משה. ובירושלמי מתרגם ומושב בני ישראל דיתיבו במצרים תלתין שנין ובהון אישלימו ארבע מאה שנין: