ויהיו בני ישראל במדבר. כי בהתאחר שם העם בגזירה הנזכרת היה המאורע הזה. ואח"כ צוה בפרשת ציצית שיזכרו המצות כולם ולא ישכחו השבת או זולתם מן המצות. כתב הרמב"ן מה שפירש"י טעם הזכירה בציצית שמנין של ציצית בגמטרי' ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג לא הבינותי זה שציצת בתורה חסר ואינו עולה אלא תק"ץ ועוד שהחוטין לדעת ב"ה אינן אלא ג' והקשרים מן התורה אינן אלא שנים כדאמרינן קשר העליון דאורייתא דאי סלקא דעתך לאו דאורייתא כלאים בציצית דשרי רחמנא למה לי הא קיי"ל דתוכף תכיפה אחת אינה חיבור. אלא הזכרון הוא מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד:
קריאה במקור
הטור הארוך · במדבר · פרק 15 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e