ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. שינה הלשון בשביל שהיא מצוי לו יותר לכך הזהיר להרחיקה יותר ושלא ליקרב אליה כלל אפי' ליגע בה. וכתב הרמב"ן שלכך אסרה הכתוב שלא התיר הכתוב המשגל רק לקיום הזרע והנה הולד נוצר מדם האשה ומדם הנדות לא יהי' נוצר כלל ואיך יעשה ממנו והוא סם המות ימית כל בעל חיים שישתה ממנו או יאכלנו ואם יהיה ברחם דם נדות לא תתעבר כלל ואפי' אם יהיה בו דם אחר ותתערב עמו טפה מדם נדות תמיתנו ואם לא ימות יוליד בו שחין רע או מצורע. ועוד הגידו בו נסיון אמיתי שאם תביט במראה של ברזל בהיר ותאריך לראות בה בתחלת זובה יראו במראה טיפות כטפת הדם כי הטבע זרע (הרע) המזיק שבה יוליד גנאי ורוע האויר ידבק במראה והנה היא כאפעה הממית בהבטה וכ"ש שתזיק לשוכב עמה ולכן גזר עליו הכתוב ותהי נדתה עליו והוא שאמר בנדת טומאתה ואומר טומאת הנדה יזכיר בה לעולם טומאה כי היא כשרץ וכאיש המצורע שטומאה להם בגופם. ויתכן שזהו טעם את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה כי המקור המשחת ההוא ראוי ליסתם ולא שיגלה וישאבו ממנו מים הרעים המזיקים. והנה נאסר' לזרע קדש כל ימי טומאתה עד שתטבול במים ואז תטהר גם במחשבתה ותהיה נקייה לגמרי:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 18 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e