ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. כתב ר' אברהם כי המשגל נחלק לג' חלקים א' לפריה ורביה ושני להקל מליחות הגוף והשלישי לתאוה הנמשלת לתאוות הבהמה וכיון שאמר הכתוב לזרע אסרה לגמרי. והרמב"ן כתב שאמר לזרע להזכיר טעם האסור כי לא יודע הזרע למי הוא ויבא מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם ולכך אמר בסוטה ושכב איש אותה שכבת זרע כי בעבור הזרע תהיה קנאתו וכן בשפחה חרופה הזכיר הזרע כי האיסור בעבור שיוליד זרע מן השפחה ובעונש לא אמר זרע כי אפי' הערה בה ולא הוציא זרע חייב. והנכון בעיני כי בעבור שאשת עמיתו אסורה לו לגמרי ולא ינקה כל הנוגע בה הוצרך לומר לזרע שאם אמר לא תתן שכבתך בלבד היה נראה שיזהיר אפי' בשוכב עמה לחבק ולנשק וכאן הזהיר על חייבי כריתות על כן הוצרך לומר לפרש שלא הזהיר אלא במשגל. ולא אמר כאן לגלות ערותה שלא אמר כן אלא בשאר הבשר ובנדה שהאסור בהן בעבור הגלוי:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 18 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e