שאת או ספחת. כתב ר' אברהם שאת לשון שריפה כמו והמשאות האלה. וישאם דוד. ופי' הרמב"ן ויתכן שנקרא כן בעבור שהאש תולדתה להנשא למעלה. וספחת מגזרת ספחני נא חולי שיתחבר אל מקום אחד. בהרת מגזרת בהיר הוא בשחקים שיעשה בדמות אות וסימן ואם כן תהיה שאת שם הנגע הנעשה מן המרה הירוקה הנשרפת והבהרת מן הלחה הלבנה והספחת הנאספת משתיהן. והנה התורה רצתה בטהרת ישראל ובנקיות גופם והרחיקה החולי הזה מתחלתו כי המראות האלו אינן צרעת גמורה אבל תבאנה לידי כך ולכך אמר הכתוב בתחלתן נגע צרעת כלומר מכה של צרעת ואינה צרעת גמורה ובהיות סימני הטומאה גמורה לאחר הסגר אמר צרעת היא והכוונה לומר שיטמאנו מעכשיו כי הוא נגע שיבא בוודאי לידי צרעת וראוי להבדל מעתה מן העם וכן וטמא הכהן אותו נגע הוא פי' שהוא נגע גדול שלא יתרפא אלא יגדל כל היום והולך:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 13 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e