שארה הנה זמה היא. אנקלוס תרגם עצת חטאי' ופירש"י שיצרך יועצך לחטוא. וכתב הרמב"ן טעם לזה שכל העריות היצר יועצו לחטוא אבל הענין כי שם זמה הוא מגזרת כאשר זמם לעשות לאחיו ולמחשבה הגונה יקרא זמה ולא יבצר ממך מזמה ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זמה כענין שנאמר אם נפתה לבי על אשה כי היא זמה ולפי דעתי אמר הכתוב זמה באש' ובת' ואשה ואמה לגנות הענין לומר כשישכב עם האחת שהיא אשתו ויחשוב באחרת בעבור קרבתם ודמיונם והנה תהיה שכיבת שתיהן לו זמה והיא מבני תשע מדות ולכך אמר הכתוב ערות אשה ובתה וכן אמר ואיש אשר ישכב את אשה ואת אמה ולא אמר ערות בת אשתך לא תגלה וערות אם אשתך והטעם כי בתחלת הפרשה אמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו ואסר הקרובות משום שאר ונתן טעם לדבר כי ערותך הנה ועכשיו כשאסרו קרובות אשתו אמר כי שארה הנה לומר שגם אלו אסורות מפני שהן קרובות זו לזו ויהיה משכבו בשתיהן זמה:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 18 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e