והקריב על זבח התודה. פי' עם זבח התודה וכן על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו שיביא חלות לחם חמץ ועליהם יוסיף להביא קרבנו שהוא לחם הנזכר למעלה והכל יביא עם הזבח ועשה לחם החמץ עיקר ועליו להביא שאר המינין בשביל שהוא מרובה משאר המינין. וכתב הרמב"ן ואני תמה כשהוציא הכתוב מלאו השאור קרבן ראשית למה לא אמר גם כן קרבן תודה. וכתב וזו אינה שאלה כי הכתוב אמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח ולחם התודה אין ממנו למזבח כלום שאינו טעון אלא תנופה ואולי לא הוצרך הכתוב לשיור השאור אלא בעבור הדבש שלא נתפרש בבכורים שיבואו מן הדבש וכלל השאור עמו ואמר בשניהם קרבן ראשית תקריבו אותם לה' אבל בשאור המפורש במקומו אין צריך לפרוט אותו. ומה שתירץ לפי שאין מלחם תודה לריח ניחוח אינו תירוץ שהרי משתי הלחם אין מהם למזבח אלא חשיב להו ריח ניחוח בשביל הכבשים שעמהם וכן בתודה הזבח עמה ואני כבר כתבתי למעלה שאינו קשה שלא פרט אלא בבאין חובה ותודה על נדבה:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 7 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e